Page 9 - morocco
P. 9
7
מרוקו
הקדמה
הקהילה היהודית במרוקו הייתה הגדולה שבקהילות היהודיות בארצות האסלאם .עובדה
זו משמשת לעתים מזומנות את החוקרים כדי לנמק ,להבהיר או להצדיק פן זה או אחר
בחקר יהדות מרוקו .הדברים אכן נכונים ,וראוי לשוב ולהדגישם; אלא שגודלה של הקהילה
הוא פן אחד של ייחודה בין הקהילות היהודיות האחרות בארצות האסלאם ואינו ממצה
אותו.
בנוסף לגודלה ,התאפיינה קהילה זו במאות התשע-עשרה והעשרים במורכבות של זהויות
ובנדידה ביניהן .לזהויות היהודית-הערבית )וכן היהודית-הערבית-האנדלוסית( ,והיהודית-
הברברית שאפיינו את יהודי מרוקו ,נוספו שתי זהויות :יהודית-צרפתית ויהודית-ספרדית.
יתר על כן ,ההגירה הפנימית גרמה לכך שיהודים רבים דיברו שתי שפות או יותר ,ויכולים
היו לעבור במהירות יחסית מזהות אחת לאחרת .כך ,למשל ,אדם יכול היה לגור במרוקו
הספרדית ולדבר צרפתית ,או לגור בקזבלנקה ולדבר צרפתית וגם ערבית-יהודית .וכמו
להגביר את המורכבות של הזהויות חדרו אידאולוגיות חדשות ,כמו הציונות ובאופן
חלקי מאוד גם הקומוניזם ,לקבוצות החברתיות וחצו את הזהויות האתניות והתרבותיות.
כל קבוצה חברתית תרבותית יכולה הייתה להזדהות עם הציונות ,כל קבוצה והבנתה את
הציונות .נדידת הזהויות נמשכה גם לאחר הגירת רוב היהודים ממרוקו.
ייחוד זה מביא אותנו אל הנקודה השלישית ,והיא שגם לאחר עצמאות מרוקו המשיכה
להתקיים בה קהילה יהודית מתוך בחירה ,בעידודו של המלך ,שראה את היהודים כ"בניו".
דומה שאין עוד קהילה יהודית שבה התקיימה מערכת יחסים כה מיוחדת בין יהודי
המדינה לבין השליט .מחד גיסא ,מצבם של היהודים במרוקו ,בעיקר במאה התשע-
עשרה ,היה קשה מאוד ,ומאידך גיסא ,יחס ההערצה אל המלך גבר עם השנים והתחזק
במיוחד במאה העשרים ,וזאת דווקא בתקופה שבה הנהייה לעבר התרבות הצרפתית
גברה .גם לאחר הגירת היהודים נשמר יחס ההערצה אל המלך וטופחו הגעגועים למרוקו,
אך יוצאי מרוקו לא ראו בה עוד מקום לחיות בו .מרכזי התרבות עברו לארץ ישראל
ולצרפת .זו תופעה ייחודית שעדיין לא זכתה לתשומת לב מחקרית ראויה.
ספר זה ,כמו קודמיו ,משקף במידה רבה את מצב המחקר ואת איכותו .היבטים רבים
בתולדות יהודי מרוקו טרם נחקרו ,ואת אלה שנחקרו יש עדיין להעמיק ולהרחיב .חיי
היהודים בסביבה הברברית ובמרוקו הספרדית ממתינים עדיין למחקר יסודי .שומה על
החברה לנהל פעולת הצלה של תיעוד תרבותם של היהודים בסביבה הברברית כל עוד
חיים בקרבנו יוצאי אזורים אלה .ברוב הפרקים ,ובמיוחד באלה המתארים את התרבות
החומרית ואת הפולקלור היהודי ,לא חשף המחקר האקדמי את רובדיהם השונים ואת
התמורות שחלו בהם .בשונה מפרקים אחרים ,הפרקים על "התיאטרון היהודי" ועל
"היהודים במרוקו העצמאית" אינם מסכמים מחקרים קודמים אלא חוברו במיוחד לספר
זה ויש בהם מידה רבה של ראשוניות .בכל הפרקים הציגו החוקרים את נושאיהם ,כל
אחד בדרכו הייחודית .לא התערבנו בדרך כתיבתם ,שגם בה אנו רואים השתקפות מסוימת
של המחקר ושל שימור הזיכרון ההיסטורי של יהודי מרוקו.
חובה נעימה היא לי להודות לחוקרים שתרמו מעושר ידיעותיהם וממחקריהם לספר.
ברצוני להודות במיוחד לפרופ' יוסף שיטרית ,שבטוב לבו תרם מזמנו ,משפע מקורותיו
