Page 47 - סקסמוביל
P. 47
47
מפחיד אותי .הגברת הרצחנית נראית לי עכשיו כגיבורה,
וזה מבהיל אותי .קשה לי שלא לעשות הקבלה בין מצבי
לבין העלילה של הסרט .לא! לא! לא! לא יכול להיות .אני
לא טיפוס רצחני .להפך ,אני אוהבת בני אדם .הנה היום ,אין
לי שום ספק ,בני האדם יחזירו לי אהבה .למרות
"השיגעונות הקטנים שלי" ,כדבריהם.
היום יותר מתמיד אני צריכה אותם .אני עייפה .עייפה כל
כך.
6/605ערב
כל העולם היה אצלי ,חוץ מהגבר שלי .המזכירה שלי ,מנהל
הצי ,הורי ,חברים וחברות .אפילו הבוס צלצל לשאול
לשלומי .הם האכילו אותי ,רחצו אותי ,הוליכו אותי למיטה,
השכיבו אותי ,סגרו את הדלת וחשבו שאירדם .הם טעו.
הקולות העמומים מהסלון הגדול שלי היו נעימים לאוזני.
הרחש שהקימו הרגיע אותי מעט .שמעתי את חברתי
צוחקת .ידעתי שהיא עוגבת עכשיו על מנהל הצי .הצלחתי
לחייך .הגוף שלי כאב .הסרט "חיזור גורלי" שוב עלה
והתייצב מולי .ניסיתי לסלק אותו ממני .נכשלתי.
אני עייפה .שום גלולת שינה לא עוזרת .אני יודעת שאם
אצליח להירדם המחשבות המטורפות שלי ייעלמו להן.
הן לא נעלמו להן.
אדרבא .קולות בתוכי לוחשים לי שעלי לעשות את הצעד.
איזה צעד? אני מבולבלת .צעד הנמר ,או צעד "חיזור
גורלי"?
שקט עכשיו בבית .החתול מתפתל בין רגלי .עוד מעט
תחזור החבורה לבדוק מה שלומי .אני הולכת לשכב על
מיטת המלמלה שלי בחלוק אוורירי ,כף ידי מונחת על
מצחי ,כאותה פילגש אצילה.
