Page 72 - סקסמוביל
P. 72
72
עוד מאותו יום ואני ילד בן שבע עשרה חוזר מחברה שלי
אל האוטובוס האחרון בתחנת גורדון פינת בן יהודה בתל
אביב ושם עמדו באופן קבוע זונות .הכרנו ,דיברנו ,אפילו
הוזמנתי פעם ל"בחינם"" ,לעשות לי טוב" .סירבתי .אבל
נשביתי בידי הקרימינולוגיה ,אותה תורת הפשע שהגיעה
למבוי סתום .ידי מאוזקות רגלי מאוזקות ומוחי המבולבל
מעט עסק דווקא בהודיני הגדול .אותו קוסם יהודי מפואר.
שאלתי את עצמי ,איך הבחור היהודי הזה ,הצליח
להשתחרר מכבלי האזיקים האלה .הגעתי למסקנה ,עדיין
לא נחרצת ,שם ב"פוסטה" בדרכי אל המעצר אי שם בארץ,
שהודיני היה כנראה הרמאי הגדול בהיסטוריה.
התאים נראו לי מוכרים .נדמה היה לי שהייתי שם .מין
תחושה של דז'ה וו לוותה אותי בדרכי אל התא .אולי הייתי
בתאים במחזור חיים אחר? אולי הייתי פעם עציר פוליטי?
עציר אחרי שוד אלים? אולי הייתי בחיי האחרים הרוזן
ממונטה כריסטו? הרי לא יתכן שרעמי טריקת דלתות
הברזל שאמורים לזעזע אותי לא הנידו בפני הקפואות ,היו
קפואות ,אני בטוח שהיו קפואות ,אפילו עפעף .גם יאמר
מיד .אני עציר אחרי עבירת תנועה .שפוט ל 25יום בסך הכל,
וזאת רק בגלל שהוחמרו החוקים ,שינו אותם מעט
ו"הממזרים לא ספרו לי".
כבוד
"בשביל כבוד צריך לעבוד" ,היא רק שורה בשיר .יורם גאון
לא בדיוק מסביר מה צריך לעשות כדי לקבל כבוד .אבל
הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו עוד במאה ה 18-נגע בסוגיה הזאת.
הוא קבע מספר אינסטינקטים המניעים חייו של אדם
שבלעדיהם אדם הוא לא אדם .בין היתר קבע את הרעב
