Page 34 - גיליון 55 - מקור מוסמך
P. 34
שאת מנסה לאמץ לעצמך ללא הצלחה יתרה, השעה 5
עד כדי יציאה מהעבודה ארבעים דקות לפני
הזמן .אבל לפעמים ,לדוגמה בפעם הזאת, שלוש 34
האימא והבת תלמדנה ביחד .היא מתיישבת ועשרים.
על המיטה ,מקרבת אליה את הכיסא של הדסה
מיכלי" .מיכלי החמודה ,את הולכת עכשיו עם מכניסה את
המתנדבות החדשות ,שפרה ושרי ,שהלכת הטלפון לתיק ,מכבה
איתן גם בשבוע שעבר .אנחנו מקווים שיהיה לך את המחשב ,ומעשה עובדת צייתנית במשרדי
כיף איתן" .עכשיו היא מנמיכה קצת את קולה, "איתן את קצובר רואי חשבון" ,היא ניגשת לפתח
אפילו שמיכלי כנראה תבין ,ואפילו שאולי כדאי חדרה של הבוסית בטרם היא יוצאת" .שלום רינה.
שגם היא תשמע ותאמן יחד איתן כמה שרירים אני הולכת .זוכרת? סיכמנו ."...הבוסית מרימה
פנימיים" .וגם אם לא יהיה להן כיף ביחד ,אנחנו אליה את עיניה" .זוכרת ,וזה בסדר .את תמיד
לא נעלב ,כי נזכור שמיכלי היא הילדה הכי מקפידה ומדייקת בזמנים ,כך שכשאת אומרת
מקסימה ,ויקרה ,וטהורה .מי שלא מבין את שעליך לצאת מוקדם ,אני בטוחה שיש לך סיבה
זה -זה ההפסד שלו וחבל עליו .הוא לא מבין טובה .בהצלחה ,הדסה"" .תודה" .הדסה ממהרת
אל המעלית .טוב שרינה ,מלכת הסדר והחוק ,לא
באוצרות". בקשה לשמוע מהי הסיבה הטובה .כי הסיבה אכן
** מוצדקת מאד – ולא מתאים לומר טובה מאד –
אבל רק מי שמצוי בנבכי העניין יכול להבין עד
כנראה שהכעס והאין – אונים מיהרו את צעדיה כמה" .יש למיכלי מתנדבות חדשות ואני חייבת
מתחנת האוטובוס עד לשערי בית החולים ,והיא לארגן אותה היטב לפני שהיא יוצאת ,וגם לפגוש
הגיעה כמה דקות מוקדם מהרגיל .או שאימא את המתנדבות" .כל הערכתה של רינה למוסר
של מרדכי אחרה היום .כי אף פעם היא אינה העבודה של הדסה הייתה נמחקת אם היא הייתה
פוגשת אותה מחוץ לבית החולים .היא מוכרחה שומעת ממנה תירוץ כזה .אז כמה טוב שהיא
לא שאלה .וכמה טוב שהיא משתדלת להעדר
לנצל את ההזדמנות הזו! מהעבודה רק כשהיא חייבת ממש .בימים כמו
"שלום ,אימא של מרדכי" ,היא עוצרת אותה לפני
שהיא נכנסת .מוטב לדבר בחוץ ,מהמסדרון היום ,היא מרוויחה מזה.
עלולה הד"ר להבחין בהן" .שולם ,שולם הדסה מגיעה אל התחנה .בצג שמעליה
וברוכה .את גם אימא של ילד מהמחלקה?" מהבהבת הספרה 3על יד שם הקו שבו היא
היא מכווצת את מצחה בניסיון להיזכר" .כן. אמורה לנסוע .היא פונה במהירות אל הקיוסק
אני אימא של רונן .רציתי לדבר אתך על דבר הסמוך ובוחרת מתוך תצוגת הראווה של
חשוב ונראה לי שעכשיו זו ההזדמנות .אני לא המוצרים הבריאים לגוף ולכיס ,שתי חפיסות כיף
רוצה שד"ר אניטה תראה" .העיניים השחורות כיף כפולות ,מרובעות .משלמת למוכר ומספיקה
של האם ,שחורות כמו השביס שמדגיש את לשוב אל התחנה רגע לפני שחולפות שלוש
חיוורון הפנים ,ממוקדות בה ,מעודדות אותה הדקות והאוטובוס עוצר לידה .היא תכתוב להן
להמשיך" .חשבתי על זה שלילדים מאד משהו כמו "למתנדבות החדשות שלי ,שיהיה לנו
משעמם במחלקה .והם גם לא לומדים את כיף ביחד ,ממיכלי" .שיהיה ככה .זה יהיה גם רמז
מה שבני גילם לומדים בגן או בבית הספר". דק לכך שההתנדבות אמנם מיועדת לאפשר
"נכון" .דמעה מבצבצת בעיניים שמולה .צער לה להקדיש קצת מזמנה גם לילדים האחרים
שמאחד אימא ממאה שערים ואימא מהקיבוץ. שבבית ולמטלות נוספות חוץ מהטיפול במיכלי,
"רציתי שנעשה מעין בית ספר .נערוך תורנות אבל בהחלט מיועדת גם לעשות למיכלי נחמד.
בין ההורים שמגיעים למחלקה ,וכל אחד יספר
לילדים סיפור ,ישיר להם שיר ,ואולי אפילו יהי רצון שהן תבנה.
ילמדו אותם דברים ממש .חשבון ,טבע ,קריאה. כשהיא נכנסת הביתה היא כבר לא זוכרת שיצאה
אח של רונן שקטן ממנו כבר יודע לכתוב ,ורונן היום מוקדם מהעבודה ,אבל הילדים זוכרים
לא! .ד"ר אניטה לא מסכימה ואני ממש כועסת מצוין והפתעתם מחממת את ליבה" .אימא!
עליה .צריך לחשוב לא רק על הנשימה של אימא! באת מוקדם!" "אימא שלי! אימא שלי!".
הילדים .לא רק על זה שהם יחיו ,זה משנה גם "שלום ,צדיקים .מה שלומכם? איך היה בגן?".
איך הם חיים! החיים שלהם צריכים להיראות "אימא ,אני צבעתי את העבודה מאד מדויק
יותר טוב ,מה אכפת לה שהם ילמדו קצת, והגננת אמרה שלא יצאתי מהשורה .אימא ,בואי
שישמחו? היא אטומה ,הרופאה הזו .הילדים תראי" .האימא מתלבטת" .אני הולכת להלביש
לא מעניינים אותה .היא מתייחסת אליהם כמו את מיכלי ותביאי לי לחדר שלה את הציור,
לבובות .לא מספיק קשה להם ,שמגיע להם גם שאני אראה .אני מאד רוצה לראות איך הילדה
הגדולה שלי צובעת יפה" את המשפט האחרון
לקבל טיפול מכזו רופאה?". היא ממהרת לומר לנוכח הפגיעות שבעיניים
עם כל המטען השלילי שבמילותיה ,היא הקטנות .מה פתאום ,מיכלי לא יותר חשובה לי
מצליחה לשמור על טון נמוך ,כמעט לוחש.
בדור הזה לא נשמעות מילים כאלו במסדרונות ממך ,ילדתי הטובה.
בתי חולים וגם לא בשעריהם .הרפואה היא בחדר של מיכלי היא מוצאת הפתעה .מיכלי
מוסד יקר ,כמעט מקודש ,ואין מזלזלים בו. יושבת בכיסאה בפנים נקיות ורגועות ,ומאחוריה
אבל המכתב שבתיק וגם הספר ,והכוכב שלה אחותה הגדולה ,מסיימת להבריש את הקצה של
שטובע בתוך הדלי וכל שאיבותיה וכל מאמציה הצמה הסינית היפה שקלעה בשערותיה .על
לא מצליחים להוציא אותו – מציירים לה הכיסא הסמוך מונחת ,מגוהצת ,היפה שבשמלות
דמעות בצורת מילים .בצורת מילים כועסות של מיכלי" .שלום אתי ,שלום מיכלי! מה שלומכן,
בנות שלי? כל הכבוד ,אתי .עזרת לי .אבל את לא
וזועמות. צריכה להיות בלחץ מהחברות שלך .מיכלי הכי
גם לאימא של מדרכי כוכב בתוך הדלי .גם לה חמודה גם אם יש לה סתם קוקו וגם אם היא לא
יש דמעות מלוא הדלי והנחל ,אבל לדמעות לובשת את הבגד הכי יפה בארון" .הדסה בולעת
שלה וגם לסבל יש משמעות ,ולכן עיניה וגם חיוך עקום .חשוב לשנן לילדה שלך תובנות
קולה נותרים יציבים גם עכשיו.
ט"ז אלול תש"פ | | 05.09.20גיליון 55
