Page 50 - מקור מוסמך - גיליון 66
P. 50

‫לה ילדים בעצמה תבין גם היא את מהות‬                    ‫"אין על מה‬                                                                       ‫תקציר‪:‬‬
‫איסור לשון הרע‪ ,‬כמו שמבינה אותו כל‬                    ‫לדבר‪ ,‬אני‬                                                      ‫בעבר‪ :‬מנהל בית החולים‬
‫אימא בפעם הראשונה שבה מדבר מישהו‬                      ‫את החדר‬                                                         ‫אסף הרופא נזכר בעברו‬
‫לאוזניה סרה בבנה יקירה‪" .‬מה קרה?" אימא‬                ‫הזה לא‬                                                   ‫כחובש צבאי במלחמת העולם‬
‫שואלת‪" .‬בואי לסלון‪ ,‬תראי"‪ .‬אימא באה‪.‬‬                  ‫מסדרת"‪ .‬הקול‬                                                  ‫השנייה‪ ,‬אז נוכח לדעת כי‬
‫היא עומדת בפתח הסלון ורואה את כל מה‬                   ‫נבלע בחלל הבית‪.‬‬                                          ‫פציעה גופנית אינה סוף פסוק‪,‬‬
‫ששפרה ראתה שלוש דקות קודם‪ .‬אחר כך‬                     ‫הוא גבוה מספיק בשביל להישמע במטבח‪,‬‬                              ‫וכי בכוח המילים הטובות‬
‫היא ניגשת אל השולחן ושולפת משם את‬                     ‫אבל מן המטבח לא באה אף תגובה‪" .‬שיישאר‬                     ‫אפשר לעזור לפצוע להחלים‪.‬‬
‫אחד הדפים‪ ,‬את המלא והצפוף שבהם‪,‬‬                       ‫מבולגן לתמיד‪ .‬אם נעים לילד הזה לחיות בכזו‬                     ‫הוא מוטרד מכך שמנהלת‬
‫ומראה אותו לשפרה‪" .‬תגידי לי אם ראית‬                   ‫צורה‪ ,‬שיהיה לו בהצלחה‪ .‬אני לא צריכה להיות‬                     ‫מחלקת ריאות ברזל בבית‬
‫פעם ילד בן עשר שיושב שעתיים‪ ,‬במקום‬                    ‫הקרבן שלו ולסדר את הפוגרום שהוא מייצר‬                    ‫החולים שלו‪ ,‬ד"ר אניטה‪ ,‬אינה‬
‫לשחק‪ ,‬עם גמרות וספרים‪ ,‬ועושה טבלה‬                     ‫פה יום אחרי יום"‪ .‬גם המילים הדרמטיות האלו‬                      ‫מעניקה לחולים את הכוח‬
‫של השוואה בין שתי מקומות בגמרא שבהם‬                   ‫לא מייצרות שום תגובה מהמטבח‪ .‬שפרה‬                         ‫הדרוש להחלמה אלא להיפך‬
‫מופיע אותו סיפור‪ .‬תקראי‪ ,‬תקראי את‬                     ‫מתייאשת‪ .‬אם אימא לא אומרת כלום‪ ,‬כנראה‬                    ‫– מייאשת אותם מסיכוייהם ל‬
‫הטבלה‪ .‬תראי איזה מותק של ילד‪ .‬לי הייתה‬                ‫שהיא שמעה והסכימה‪ .‬מתפקידה להכין את‬                         ‫ההחלמה‪ .‬הוא נחוש למצוא‬
‫אתמול נחת ממנו‪ ,‬הרבה נחת‪ .‬ראיתי שהוא‬                  ‫הבית לשטיפה ביום חמישי‪ .‬כך זה תמיד‪ ,‬מאז‬
‫יושב בסלון כל כך הרבה זמן עם ספרים‬                    ‫שאפרת התחתנה‪ .‬אבל לפני שאפרת התחתנה‬                                           ‫פתרון לבעיה‪.‬‬
‫והלב שלי התרחב‪ .‬אני מברכת אותך שגם‬                    ‫אלי עוד היה ילד קטן ותמים ולא עשה כל כך‬                   ‫בהווה‪ :‬אתי‪ ,‬אחות של מיכלי‪,‬‬
‫לילדים שלך תהיה כזו אהבת תורה‪ .‬השאיר‬                  ‫הרבה צרות‪ .‬אין על מה לדבר‪ ,‬היא לא יכולה‬
‫קצת מבוגלן? אז השאיר‪ .‬לא צריך לעשות‬                   ‫להכין לשטיפה חדר כל כך מבולגן‪ .‬קודם‬                                ‫ילדה עם שיתוק מוחין‪,‬‬
‫מזה כזה עניין‪ .‬זה בלגן שטחי‪ ,‬מסדרים אותו‬              ‫שיסדר אותו הילד הזה‪ .‬היא תחכה שיחזור‬                        ‫נבחרת להכין תכנית בכיתה‬
‫תוך חמש דקות‪ .‬עוד חמש דקות אני רוצה‬                   ‫מלימודי אחר הצהריים ותדרוש ממנו לעשות‬
‫לראות את החדר הזה מסודר"‪ .‬ואימא כבר‬                                                                                  ‫ט' הצעירה שלה‪ ,‬יחד עם‬
‫הסתובבה חזרה‪ ,‬לכיוון המטבח והדגים‪.‬‬                                                                    ‫פה סדר‪.‬‬    ‫שפרה – המתנדבת החדשה‬
‫"אבל עוד מעט הוא בא‪ ,‬שיסדר לבד!" היא‬                  ‫שפרה טורקת בקול את דלת החדר‪ ,‬כדי שאימא‬
‫בכל זאת הצליחה לומר‪" .‬לא‪ .‬את תסדרי‪.‬‬                   ‫תבין שם‪ ,‬במטבח‪ ,‬מה היא החליטה בסוף‬                             ‫של אחותה מיכלי‪ ,‬שאינה‬
‫זה לא כל כך קשה‪ .‬וכשהוא יבוא‪ ,‬אני לא‬                  ‫לעשות‪ ,‬ומובילה את המטאטא‪ ,‬כף האשפה‪,‬‬                                ‫מתייחסת למיכלי ברוך‬
‫מרשה לך לומר לו כלום על הבלגן בסלון‪.‬‬                  ‫הסמרטוט‪ ,‬הספוג ועוד כמה פריטים נחוצים‬
‫אני לא מרשה בגלל שאת כועסת עליו‬                       ‫‪ -‬לעבר הסלון‪ .‬להכין את הסלון לשטיפה זה‬                          ‫והתחשבות המתבקשים‪.‬‬
‫עכשיו ולא מצליחה לראות את מה שצריך‬                    ‫לא פרויקט מסובך‪ .‬כל השבוע הסלון סגור ולכן‬                 ‫שפרה אינה עדינה גם ביחסה‬
                                                      ‫להכין הוא החדר שהכי קל להכין לשטיפה‪ .‬עוד‬
                                             ‫לראות"‪.‬‬  ‫מעט היא תסיים‪ ,‬ואז כבר אליהו יבוא‪ ,‬כנראה‪.‬‬                       ‫עם חברות‪ ,‬ואתי חוששת‬
‫את מה צריך לראות? יש לשפרה כבוד‬                       ‫אחרי שהוא יסדר היא תנקה גם את החדר שלו‪.‬‬                                               ‫מפניה‪.‬‬
‫לאימא‪ .‬היא לא שואלת וכן מסדרת‪ .‬היא‬                    ‫היא לוחצת על הידית ונכנסת‪ .‬ונעצרת בפתח‪.‬‬
‫מכניסה את הספרים לארון‪ ,‬אבל בכוונה‬                    ‫החדר שדמיינה אותו מאורגן‪ ,‬עם כיסאות ליד‬                     ‫‪16‬‬
‫לא בדיוק לארונות המתאימים‪ .‬שיחפש‬                      ‫השולחן ועציץ בצד וספה וארון – בקיצור‪ ,‬סלון‬
‫ויתלונן ואז היא תגיד לו שהוא לא החזיר‬                 ‫– ובכן‪ ,‬הוא לא נראה כמו שצפתה‪ .‬ולא צריך‬
‫אז איך שימצא את זה עכשיו במקום‪ .‬היא‬                   ‫אפילו דקה כדי לדעת שזה אליהו‪ .‬כמו תמיד‪,‬‬
‫מרימה דפים ריקים שאלי כתב בהם שתי‬                     ‫אליהו‪ .‬חצי מדלתות ארון הספרים פתוחים‪.‬‬
‫מילים‪ ,‬ואז שכח שכבר התחיל בדף אחד‬                     ‫למה לא? למה צריך לסגור ארון אחרי שפותחים‬
‫ועבר לדף אחר‪ .‬היא מרימה אריזות של טופי‬                ‫אותו? מיותר כנראה‪ .‬מתוך הארונות הפתוחים‪,‬‬
‫והחדר באמת מסודר תוך חמש דקות‪ .‬אימא‬                   ‫כל אחד תרם לשולחן כמה ספרים ככה שעכשיו‬
‫לא באה לבדוק את זה‪ .‬היא מאמינה בה‪.‬‬                    ‫חצי ארון על השולחן‪ ,‬אולי – אולי קצת פחות‪.‬‬
‫והיא לא באה לספר‪ ,‬רק מתחילה להכין את‬                  ‫בערך חמישים דפים לבנים‪ ,‬רובם ריקים‪ ,‬פזורים‬
‫החדר לשטיפה‪ :‬מאבקת‪ ,‬מנקה ומבריקה‬                      ‫בין הספרים‪ ,‬מתחת לשולחן‪ ,‬מעל הספה‬
‫חלונות‪ ,‬תמונות‪ ,‬ארון‪ ,‬קיר‪ ,‬ספה‪ ,‬כל הדברים‬             ‫ומתחתיה ואפילו מאחורי העציץ‪ .‬גם כמה‬

                                            ‫הרגילים‪.‬‬       ‫אריזות ריקות של טופי‪ .‬אליהו‪ .‬כמה נהדר‪.‬‬
‫את מה צריך לראות? היא רגילה לבנים‪ ,‬הם‬                 ‫עכשיו הספה מקבלת גם את חומרי הניקוי‪,‬‬
‫בית של בנים‪ .‬אפי‪ ,‬שלפני אליהו ושכבר‬                   ‫ושפרה כבר נכנסת בעצמה למטבח‪ ,‬כדי לא‬
‫עלה לישיבה‪ ,‬גם היה מקדיש מזמני הפנאי‬                  ‫להסתכן בשתיקה נוספת כתגובה‪" .‬אימא‪,‬‬
‫שלו ללימוד‪ .‬גם בו הייתה אימא גאה‪ .‬ברוך‬                ‫בואי עכשיו לסלון ותראה מה הילד הזה עשה‬
‫ה'‪ ,‬הילדים שלהם אוהבים ללמוד‪ ,‬יש להם‬                  ‫שם! הוא לא נורמלי‪ ,‬אני אומרת לך‪ .‬ואני כל‬
‫איזה חשק לזה‪ .‬מעניין אם גם לה היה‪ ,‬אם‬                 ‫יום חמישי צריכה לאכול קש ממנו‪ .‬זה נראה‬
‫הייתה בן‪ .‬עכשיו היא לא מצליחה לדמיין‬                  ‫שיש פה עשרים ילדים בבית הזה‪ .‬אצל פליגמן‬
‫את עצמה לומדת בעתות הפנאי; ללמוד‬                      ‫השכנים אין כזה בלגן כמו שילד אחד מייצר פה‪,‬‬

                        ‫בשיעורים זה מספיק לה‪.‬‬                                                   ‫מבטיחה לך"‪.‬‬
‫אז מה צריך לראות? היא ראתה בלגן‪ .‬בלגן‬                 ‫אימא שוטפת ידיים עם סבון ואחר כך עם‬
‫שלא אמור להישאר אחרי שלומדים‪ .‬אצל‬                     ‫מלח‪ ,‬כדי להוציא את הריח של הדגים שאיתם‬
‫אפי זה לא היה ככה‪ .‬שילמד מאח שלו‪ ,‬ויחיה‬               ‫התעסקה‪ .‬מנגבת אותן במגבת ורק אחר‬
‫בצורה שאנשים אחרים גם כן יוכלו לחיות‬                  ‫כך מסתובבת אל שפרה‪ .‬העיניים של אימא‬
‫אתו‪ .‬התורה אמורה לחנך גם למידות טובות‬                 ‫רגועות‪ .‬לפחות שפרה מצליחה לראות בהן‬
                                                      ‫רוגע ולא לזהות גם ניצוץ של פגיעות‪ .‬כשיהיו‬
                 ‫ולהתחשבות בזולת‪ ,‬לא ככה?‬

‫י"ט כסליו תשפ"א | ‪ | 05.12.20‬גיליוגןלי‪6‬ון‪ | 15.08.20 | 526‬כ"ה מנחם אב תש"פ ‪43‬‬                                                                       ‫‪50‬‬
   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55