Page 54 - מקור מוסמך גליון 73

‫של בית‪ .‬היא משלמת לו והוא משלם לה‪ ,‬ולא‬ ‫הפינה שאלי‬ ‫תקציר‪:‬‬
‫שוכח לנחם אותה על הכסף שאיבדה‪ .‬העובדה‬ ‫הוביל אותן‬ ‫בעבר‪ :‬רבקה נכנסת‬
‫שהוא זה שעושה את כל הפעולות הטכניות‬ ‫אליה היא‬ ‫לראשונה למחלקת ריאות‬
‫הופכת לשולית‪ .‬את מחברת תורה שפרה אפילו‬ ‫מקסימה‪.‬‬ ‫ברזל של בית החולים‬
‫לא מוציאה מהתיק‪ .‬אלי מספק לה מדי הרבה‬ ‫קרובה‬ ‫אסף הרופא‪ .‬היא מציגה‬
‫חומר למחשבה‪ .‬והאור שעל פניה של מיכלי‪,‬‬ ‫ולא קרובה לגינת‬ ‫את עצמה בפני הילדים‬
‫והנהוני הראש לחיוב ולשלילה שאלי מצליח‬ ‫השעשועים‪ ,‬מוקפת בדשא ומוצלת‪ .‬שולחנות‬ ‫ומבקשת מהם להציג את‬
‫להפיק ממנה – מצליחים לגרום לה לתחושת‬ ‫ולצדם ספסלים פזורים בה‪ ,‬ממתינים לפיקניק‬ ‫עצמם‪ .‬מתעורר שיח נחמד‬
‫סיפוק והחמצה כאחד‪ .‬כי איך יכול להיות שעד‬ ‫שלא מתרחש בהם לעתים מזומנות‪ ,‬שאם לא‬ ‫בין הילדים‪ .‬אימא של רונן‬
‫היום היא לא הצליחה לפתוח צוהר קטן ולראות‬ ‫כן הם היו כנראה פחות נקיים‪ .‬אלי מצמיד את‬ ‫שמחה בבואה של דמות‬
‫העגלה לאחד משולחנות האבן‪" .‬עכשיו איך‬
‫דרכו את העולם המלא הזה?‬ ‫עוצרים את העגלה‪ ,‬שהיא לא תברח אחורה?"‪.‬‬ ‫שקשובה לילדים‪.‬‬
‫**‬ ‫"כאן עוצרים"‪ ,‬שפרה מראה לו‪ ,‬אבל שוב היא‬ ‫בהווה‪ :‬שפרה מתאפקת‬
‫מגלה שהשאלה בכלל לא מופנית כלפיה‪ .‬פניו‬ ‫לא לכעוס על אלי ולנסות‬
‫"טוב לראות אותך‪ ,‬שיר‪ .‬רציתי לשאול אותך‬ ‫של אלי כלפי מיכלי‪ .‬היא לא אומרת לו "איך היא‬
‫משהו חשוב מאוד"‪.‬‬ ‫יכולה לדעת איך עוצרים? נראה לך שהיא עצרה‬ ‫לקבלו למרות שונותו‪.‬‬
‫פעם את העגלה שלה? אם היא הייתה יכולה‬ ‫היא לוקחת אותו אתה‬
‫"אשמח לעזור‪ .‬מה קרה? יש איזו בעיה‬ ‫לעצור את העגלה האי לא הייתה צריכה לשבת‬ ‫להתנדבות עם מיכלי‪ .‬הוא‬
‫במחלקה?"‪.‬‬ ‫עליה"‪ .‬לא אומרת‪ .‬מגלה שוב שיש מקומות‬ ‫שמח מאוד לפגוש את‬
‫שכדאי שההיגיון ישתוק בהם‪ .‬שהרגש‪ ,‬או‬ ‫מיכלי‪ ,‬ואימא של מיכלי‬
‫"אין משהו יוצא דופן‪ .‬רק בנימין‪ .‬בנימין החמוד‪.‬‬ ‫איזשהו היגיון בריא ולא מוכר שהולך שלוב זרוע‬ ‫שמחה לשמוע אותו מדבר‬
‫איפה המשפחה שלו?"‬ ‫עם הרגש‪ ,‬מדבר בשפה יותר טובה‪ .‬היא עוצרת‬
‫"המשפחה של בנימין?"‬ ‫את העגלה בשקט‪ ,‬ואלי אומר‪ ,‬למיכלי כמובן‬ ‫אל ביתה‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬אז שפרה עצרה את העגלה‪ .‬את רואה?‬
‫"כבר יותר משבוע אני במחלקה‪ ,‬ואף אחד עדיין‬ ‫בסוף אפשר להסתדר גם אם לא מצליחים לבד‪.‬‬ ‫‪23‬‬
‫לא בא לבקר אותו בזמן הזה‪ .‬אין לו משפחה?‬
‫אין לו מבקרים? כל הזמן הוא שוכב לבד? מה‬ ‫עכשיו‪ ,‬מה את רוצה שנשחק?"‬
‫השקית של אלי עמוסה מאוד‪ ,‬גם אחרי שהיא‬
‫הסיפור הזה‪ ,‬את יודעת?"‪.‬‬ ‫עמדה בתוקף על כך שאין מה להביא רמי‬
‫שיר מתיישבת על כיסא קרוב‪ .‬מה באמת קורה‬ ‫ושחמט‪ .‬אלי מוציא מונופול‪ .‬עוד פעם היא‬
‫עם המשפחה של בנימין? בנימין‪ ,‬מהמיטה‬ ‫נמנעת מלומר לו "מיכלי לא יכולה לשחק‬
‫הרביעית מימין‪ .‬לא יתכן שהיא לא יודעת‪.‬‬
‫שהיא לא שמה לב‪ .‬כשהוא הגיע‪ ,‬לפני שלושה‬ ‫במונופול"‪.‬‬
‫חודשים או בעצם יותר‪ ,‬הוא הגיע עם אבא‬ ‫"איזה צבע של חיל את בוחרת? אני אוהב את‬
‫מבוגר ודואג‪ .‬דתי‪ ,‬מזוקן‪ .‬האבא ישב לידו כמה‬ ‫החיל הכחול‪ .‬את רוצה את האדום‪ ,‬או הירוק‬
‫ימים‪ ,‬עד שהתייצב מצבו ועד שהבין שבינתיים‬ ‫או הצהוב?"‪ .‬אלי מעמיד את שלושת החיילים‬
‫הילד כאן‪ .‬ואחר כך? אחר כך מה באמת היה?‬ ‫על השולחן במרחק אלו מאלו‪ ,‬אבל במרחק‬
‫האבא הגיע שוב? הוא הגיע פעם אחת‪ ,‬כך‬ ‫סביר ממיכלי‪ .‬מיכלי אינה מגיבה‪ .‬היא ממשיכה‬
‫נראה לה‪ .‬האימא? היא לא מצליחה להיזכר‪.‬‬ ‫לשבת בכיסא‪ ,‬בפנים רגועות ומרוצות יותר‬
‫מה באמת קורה שם‪ ,‬עם המשפחה של בנימין?‬ ‫מששפרה רגילה לראות‪ ,‬אבל עדיין ללא תגובה‪.‬‬
‫"את רוצה לבוא אתי‪ ,‬ננסה לשאול את הילד‬ ‫שפרה מצליחה להתאכזב בשביל אלי‪ .‬הוא‬
‫ביחד? אני לא מצליחה להבין למה הם לא‬ ‫מדבר ומדבר‪ ,‬מדובב ומנסה‪ ,‬ועכשיו הוא יגלה‬
‫באים‪ .‬את כל ההורים כבר פגשתי‪ .‬רק הילד‬ ‫שאין למי‪" .‬מיכלי‪ ,‬מה את בוחרת? בטח יש איזה‬
‫הזה שוכב לבד כל היום‪ ,‬יום ועוד יום‪ ,‬יום ועוד‬ ‫צבע שאת יותר אוהבת!" מיכלי מרימה את יד‬
‫יום‪ .‬איך זה יכול להיות? עוד לא פגשתי דבר‬ ‫ימינה ומושיטה אותה לכיוונו של החיל הקרוב‬
‫ביותר‪" .‬יש! את בחרת צבע ירוק!" אלי קופץ‬
‫כזה‪ .‬איפה המשפחה?"‪.‬‬ ‫בהתלהבות‪ ,‬ושפרה שמה לב לכך שזו התגובה‬
‫שיר באה‪ .‬שניהן מתיישבות ליד המיטה של‬ ‫הראשונה מצדה אחרי רבע שעה? או אולי‬
‫בנימין‪ .‬לבנימין עיניים גדולות ששיר מגלה‬
‫אותן עכשיו עצובות‪ .‬הוא ילד קטן‪ .‬פחות‬ ‫עשרים דקות? שבהן אלי מדבר אליה ברצף‪.‬‬
‫משש בוודאי‪ .‬רבקה מלטפת את לחיו‪" .‬בנימין‬ ‫לאלי יש הרבה כוח רצון‪ .‬הוא לא רק חכם ולא‬
‫החמוד‪ ,‬אתה יודע איפה אימא? איפה אבא?‬ ‫רק מבולגן ולא רק מוזר‪ .‬אולי הוא בכלל לא‬
‫אנחנו רוצים להגיד שלום למשפחה שלך‪.‬‬ ‫מוזר‪ .‬הוא רק אחר‪ .‬ואולי גם מיכלי רק אחרת?‬
‫אנחנו רוצים להגיד להם שיש להם ילד חמוד‪.‬‬ ‫אולי גם מתחת לקליפה שלה יש ילדה שאוהבת‬
‫אתה יודע מתי הם יבואו ונוכל לומר להם את‬ ‫ירוק‪ ,‬וצריך רק להתעלם מן המסגרת‪ ,‬כמו‬
‫שמצליח כל כך יפה לעשות ילד בן עשר? אולי‬
‫זה?"‪.‬‬ ‫נשמה שכבולה לכיסא‪ ,‬שנמצאת באיזה בית‬
‫במקום תשובה פורצת יבבה קולנית מאוד‬ ‫סוהר בלי סורגים‪ ,‬מחכה למי שיצליח לראות גם‬
‫מגרונו של הילד הקטן‪ .‬לטיפותיה של רבקה‬ ‫אותה‪ ,‬ולא רק את בית הסוהר הזה? מחכה למי‬
‫אינן מצליחות לעצור אותה‪ .‬גם לא מילותיה‬ ‫שיראה אותה כאדם‪ ,‬כילדה‪ ,‬ככה בפשטות כמו‬
‫שרוצות להרגיע‪ .‬היפחות רק מתגברות‪,‬‬
‫הכתפיים רועדות ומידי פעם מצליח בנימין‬ ‫שעושה את זה אלי?‬
‫להפיק הברות שדומות ל"איפה הם? איפה‬ ‫עוד הרבה זמן משחקים אלי ומיכלי במונופול‪.‬‬
‫מיכלי זורקת את הקובייה‪ ,‬מיכלי היא גם‬
‫אימא שלי‪ ,‬איפה אבא שלי?"‬ ‫הבנקאית ששומרת על הכסף‪ ,‬ואלי מתייעץ‬
‫פניו הדוויות של הילד שבו היא טפלה בשקט‬ ‫אתה בכובד ראש על כל רכישה של רחוב או‬
‫במשך כמה חודשים‪ ,‬מכווצות את ליבה של‬
‫שיר ברחמים מעורבים באשמה‪ .‬איך זה יכול‬
‫להיות שעד היום לא הצליחה לפתוח צוהר קטן‬
‫לעולמו של הילד הזה? איך זה יתכן שעד היום‬

‫היא לא שמה לב שהוא לבד?‬

‫גליון ‪ | 15.08.20 | 52‬כ"ה מנחם אב תש"פ ‪43‬‬ ‫‪54‬‬
‫י' שבט תשפ"א | ‪ | 21.01.21‬גיליון ‪73‬‬