Page 78 - גיליון 127 דיגיטל
P. 78
במבות על הספה שאך היום מורקה בידיי ,ושופך קופסאות פרק 10
של קליקס ,דופלו ופאזלים היישר אל הרצפה בערבוביה .אני
חוטפת מעילים וכובעים מהארונות ,משליכה עליהם ברישול מינדה באה
ויורדת .מבינה שזה מה שחייב להיעשות אם איני רוצה שכל
שבת פרסה כנפיה על היקום .אהההה ,התמתחתי על
עמלי בניקיון הבית לשבת – ירד בין שעה לטמיון. הספה .העייפות של כל השבוע מתנקזת אל הרגע הזה ,של
מסתובבת עם עגלת תאומים מחופה בניילון ברחוב הקר .אי
פה אי שם יש טפטוף עדין ,של גשם ,ושל נשים וטף .גם אלו גמר מרוץ יום שישי וההכנות לשבת.
שכן טופטפו אל הרחוב בליל שבת קר זה ,הולכות עם "גוט שאבעס" ,איחלתי לדודי ולישראל .חנוך לקח את אהרון
מטרה מוגדרת .אף אחת לא מטיילת עכשיו סתם כך ברחוב.
בצר לי אני מבינה שיש מחירים גם להיוותרות בבית ,בדמות לבית הכנסת.
"אבעס" ,ענה לי דודי בחיוך קונדסי ,וישראל ,שזה עתה
הבדידות ,ולא רק בהגעה לאמא ,בדמות הכלות.
מחר בבוקר סעודה ,לאחריה ינמנם מעט חנוך ,ואז ילך מלאה לו חצי שנה – גרגר בהסכמה.
ללמוד עד למנחה .ואני אשאר עם עצמי שוב' .תמיד תוכלי "לכה דודי" נפתח בידיי ,מנגינותיו הזדמרו בפי .לרגע חזרתי
ללכת לאמא' ,אני מעודדת את עצמי' .ממש לא!' – כועסת להיות נערה על הספה בבית של אבא ואמא; שבת בה שני
הנשואים שישנם כבר ,נמצאים אצל הצד השני .אמא ואני
על המחשבה החצופה הזאת .אני השבת לא דורכת שם. יושבות זו לצד זו ושרות במלוא גרון; "ל-כהה ,ד-ודיי ,ל -כה
למחרת ,כשהרגשת הבדידות והמסכנות משתלטת לה על דודי לקראאת כלה ,פני שבת נקאאבלה ,לכה דודי
עוד ועוד מרחבים בתוכי ,נשמעות דפיקות על הדלת; מינדה לקראאת כלה ,פני שבת נקאאבלה" .כמה טוב ומתיקות היו
ברגעים האלה .כמהתי לשכמותם .אמא ואני ,אני ואמא .בת
בפתח. יחידה ,בת שהיא הכל .למה היום אין לי את זה ,בעצם? –
"את!" – אני קוראת ,ספק בתרעומת ,ספק בשמחה גלויה. חזרתי בן רגע להווה ,שמתיקותו קצת מתעמעמת
לאחרונה .אם אני חושבת על כך ברצינות ,התשובה היא
"אני ,אהה .לגמרי כך" ,נכנסת מינדה לסלון. שאין היום שבת בה אמא ואני לבד .בכל שבת נמצאים מי
"נו ,מה? החלטת לחזור בתשובה ולהיפגש בכל זאת עם מבין הבנים ,והכלות ,הכלות הנפלאות מבינתי .הלוואי והייתי
מצליחה לשכנע את אמא לדאוג לייצר שבתות כאלה
אחייניתך העזובה?" מפעם לפעם .לא הרבה ,נגיד ,פעם בחודש וחצי .אחרי שבת
"אחייניתי העזובה? אחייניתי העוזבת .את לא רצית ללכת
אנסה להציע לה את הרעיון הזה.
לאמא .אמא עזובה על ידך". מסתכלת על ישראל ודודי המשחקים יחד על שטיח
"היא אמרה לך את זה???" – אני מתפלאת. מכוניות .את העיתון סיימתי לקרוא .מה עכשיו? גשום בחוץ,
"לא ,אבל אני מכירה את אחותי ושמעתי על הקול שלה ביום אי אפשר לטייל .מינדה לא הסכימה שאבוא אליה .יפה,
חברה מימות הסמינר שנותר לי עמה קשר ,נסעה לשבת
שישי". לחמותה .חבל שאין לי איזו חמות בארץ לברוח אליה מידי
"אהה .אז מה פתאום החלטת לעלות אלי? הלא מגיע לי פעם .החמות שלי מתגוררת בגייטסהד .לא היה אכפת לי
עונש רב רושם ,בדמות בדידות רבת עוצמה ,על כי זנחתי את
לברוח אפילו עד לשם השבת...
אימי לבדה בגוב ה"... ישראל בוכה .אני מחתלת ,מאכילה .בינתיים ,מפורר דודי
"תמרי" ,קוטעת אותי מינדה" ,אני צמאה".
"אה ,בטח" ,מנתרת באי נעימות למטבח ,חוזרת עם שתיה חמה
ועוגה. Loremipsumמ ילשדחורתי
"אני בדיאטה".
שבה למטבח ,מחליפה מיץ תות – בננה בכוס מים ,ועוגה
בתפוח וקלמנטינה.
"שמעי ,תמרי .קודם כל ,רחל ילדה בת אתמול בלילה",
מינדה חותכת את התפוח ואז מקלפת עם הסכין כל פלח
בנפרד.
"אה? מזל טוב!" – רחל היא בתה הבכורה של מינדה ,והיא
ילדה עתה את בתה השנייה.
"ברוכה תהיי ,תמר .אז זהו שאתמול רציתי לעלות לכאן ,כי
ריחמתי עליך ,למרות שזה דווקא חשוב שתשלמי את מחיר
הבחירות שלך לבד ,תרתי משמע .אבל בסוף טרפה רחל
את הקלפים והלכנו ל"מעיניי"".
"איזה יופי ,ברוך השם" ,הגבתי כמתבקש.
"ברוך הוא וברוך שמו .תכל'ס תמרי ,עכשיו אחרי השבת
הזאת ,מהי המסקנה שאליה הגעת?"
איך מתאים למינדה להיות מורה ,חושבת לי בשקט.
"המסקנה שהגעתי אליה?" – חושבת בקול.
"אמממ" ,אני ממשיכה לחשוב .עיניה של מינדה מתבוננות בי
בריכוז.
"אואה ,אואה" ,מצייץ ישראל מעם העריסה ,רצה אליו כטיל
מלועו של משגר .איזה נס זה הילד הזה ,כמה הוא מציל אותי
משאלות דרמטיות מביכות.
כשאני שבה לסלון ,ישראל מעורסל בידיי ,לוקחת אותו
מינדה אליה ,מדגדגת אותו .העולל השמנמן צוחק בעונג.
אבל אז מוכיחה לי מינדה את זכרונה הטוב ומוחה המתפקד,
ישתבח שמו ,בריענון מופלא.
"נו ,תמרי ,לאיזו מסקנה הביאה אותך השבת הנוכחית?"
צ.סגל 78
ב' אדר ב' תשפ"ב | | 05.03.22גיליון 127
