Page 76 - מקור מוסמך גיליון 98
P. 76
חיוך זוהר פרוס על פניה לשמע המחמאות "אמא ,אני בפרק הקודם:
חושב שמגיע לתהילה שוקולד טעים מאבא" ,לאט מישאל. 2016
"שוקולד תהילה" שמחה הקטנה וניסתה למצוא את מישאל
בחלל .כשהצליחה לבסוף למשש את נעלו ,העלתה תהילה קפיצת ארבע שנים קדימה.
על פניה חיוך מקסים ומתחנף וביקשה "אבא ,בי לי שוקולד" כעת מני ואלפרד הם בעלי רשת קטנה לחדרי הגשמת
"אני הולך להביא לך ,נסיכה .חכי יפה על הכיסא שלך" .הם
קנו לתהילה כיסא תינוקות נגיש לעיוורים ,היא אוהבת אותו חלומות במציאות מדומה.
אלכסנדר מתקשר אליהם ומציע להם לבנות חדר
מאד ומסתדרת איתו מצוין. מציאות מדומה מיוחד ,שבו אנשים רגילים יחושו כעיוורים
מישאל נכנס לחדרון הצמוד למטבח ,שם מאוכסנים ויבינו את ההתמודדות היומיומית שלהם ,מני ואלפרד
המוצרים .הוא נבר במדף השוקולדים ולבסוף שלף חבילת
מבטיחים לנסות להקים את החדר שיקרא 'עולם שלי'.
שוקולד במילוי תות. נחל קומראן
כשהסתובב גילה את אפרת מאחוריו ,אותו מבט מוזר על
מדף הסלע עליהם ישבו לוכד הסופות ג'ימי רוטר ומישאל
פניה. פרנך הפך למפל עוצמתי.
"מישאל" ,היה ניכר עליה שהיא נסערת "לא רציתי שתהילה
תשמע ותפרש את הדברים לא נכון ,אבל לא תאמין איזו ג'ימי נחלץ במיומנות ממדף הסלע וטיפס למפלס גבוה
יותר ,ואז שם לב שמישאל לא איתו.
תופעה מבעיתה גיליתי אצלה"
"מה??" קפא מישאל "זה נשמע מלחיץ!" ג'ימי יודע שהוא מוכרח לעלות למפלס גבוה יותר ,כיוון
"וזה אכן מלחיץ" סבר פניה של אפרת היה חמור" ,היא... שבעוד כ 16שניות מים יסחפו גם את המפלס שהוא עומד
תהילה ,היא רואה חפצים בלי לראות אותם" היא ניסתה
עליו כעת.
להסביר ,מבולבלת. __________
"מה???" קימט מישאל את מצחו בתמיהה "למה את
נחל קומראן
מתכוונת?" תמיד טוב לחזור הביתה.
"תהילה הרי עיוורת ,כן? ,ובכל זאת כשאני מקרבת אליה מישאל פרנך החנה את הרכב בחנייה המוכרת במצפה
חפצים שונים היא שולחת את ידה בדיוק אליהם ותופסת יריחו ,וגמע בריצה את הקומה המובילה לבית שלו .הוא
אותם .ועוד יותר מפחיד ,היא יכולה לתפוס גם חפצים לחץ על ידית הדלת ונכנס פנימה "שלום".
"הו ,שלום" אפרת קדמה את פניו ,תהילה בזרועותיה
שנמצאים מאחוריה ,ועיניה בכלל לא מכוונות כלפיהם". "ללום" תהילה הריעה כששמעה את קולו של מישאל,
"מה???" שאל מישאל בשלישית ,הוא היה מזועזע ,זה כך הבינה שהוא הגיע ,ומיהרה להושיט את ידיה לכיוון
המשוער ממנו נשמע קולו של אביה החורג "אבא קח
נשמע הזוי לחלוטין. אותי" היא תבעה במתיקות ממיסה.
"אבא שוקולד!" תהילה הזכירה לו בחוסר סבלנות מישאל חיבק אותה בחום "התגעגעתי אליך קטנטונת ,את
מהמטבח. יודעת"?
"תנסה את זה" לחשה אפרת הוא דגדג אותה מתחת לסנטרה והיא צחקה באושר.
מישאל הנהן בראשו והתקרב בצעדים חרישיים לעבר סבר פניה של אפרת היה מוזר ,הבחין מישאל ,והיה
תהילה ,בכדי לבחון את חוש הראייה שלה בלבד.
כשהגיע למול כיסאה רכן בדממה לגובה פניה והציב ממול נראה שהיא רוצה לומר משהו.
מישאל שחרר את תהילה לשוטט על הרצפה,
עיניה קוביית שוקולד חום.
קרוב מספיק בשביל לראות ,רחוק מספיק בשביל לא ושאל בשקט "אפרת?"
"אני? ,אהה ,...מה ,כן?" היא התנערה
להריח.
לא קרה כלום .עיניה התכולות של תהילה המשיכו לבהות משרעפיה ,מבולבלת.
באותה נקודה סתמית בחלל ,וגופה נותר כפוף קדימה כשם "מה קרה?" מישאל היה דאוג ,ואם לומר את
שהיה קודם. האמת גם סחוט לחלוטין.
מישאל חיכה שניה נוספת ואז הניח בדממה את קוביית היא הנידה בראשה לשלילה ,ארשת
השוקולד בצד האחורי של כיסא התינוק ,מאחורי גבה של
פניה חתומה "כלום".
תהילה ,נזהר שלא להשמיע רחש. תהילה העיוורת זחלה סביבם
תהילה הזדקפה לפתע ,חשבה שנייה ,ואז שלחה את ידה במרץ ,מדברת לעצמה בהבהרות
בתנועה קלילה אחת לאחור ,מבלי לסובב את עיניה ,ונטלה ומילים .כששמעה את מישאל
ואפרת מדיינים בקולות נמוכים
את קוביית השוקולד מהמקום המדויק בו הייתה מונחת. מהרה לזחול לכיוונם ועצרה
"אפרת!" מישאל ניסה שלא להיכנס להיסטריה מה זה למרגלות רגליהם ,מנסה להאזין
אמור להיות?? "אני חושב שאנחנו צריכים לקחת אותה
לדיבוריהם המהוסים.
לרופא עיניים .ויפה דקה אחת קודם" "לא קרה כלום" אפרת חזרה
תוך שלוש דקות תהילה כבר הייתה חגורה בעגלתה ,מוכנה בקול רם ,רומזת באצבעה
למישאל על תהילה הקשובה,
ליציאה לרופא. "רק רציתי לספר לך איזה
וקוביית השוקולד ההיא ,עדיין נמסה בפיה. ילדה טובה תהילה הייתה
כשלא הייתה כאן .היא ישנה
♠♠♠. יפה ואכלה כל מה שאמא
כפר ניעמה ,ישראל הביאה לה ,ולא בכתה בכלל".
"אהלן וסאלן לבטלן שלנו" "וואו ,אני לא מאמין" חזר
פרוק אבו לריף יודע להיות ציני כשהוא רוצה ,וכעת הוא מישאל בקול רם ,קורץ
רצה. לאפרת.
"אז מה ",הוא נהנה מכל רגע של שקט מעבר לשפופרת תהילה רבצה למרגלותם,
"החלטת לנטוש אותנו ,ידידך הוותיקים תמורת איזה פרנכון
18
מאיהוד? ,לא יפה ,ככה לא עושים לחברים ,ג'ימי"
על אף הנימה המבודחת של הדברים ,אבו לריף היה נשמע
מאיים ביותר ,כפי שרצה להישמע.
"שמע ,כמעט טבעתי בשיטפון אתמול" ג'ימי רוטר היה
סופר עצבני ,ולמען האמת המאורעות האחרונים אכן
השכיחו ממנו את אבו לריף וידידיו.
"כן ,בקומראן .שמעתי על זה" נהנה אבו לריף להפגין את
ידיעותיו .ג'ימי התפוצץ .כבר מזמן חשד שהם שתלו עליו
איזשהו מכשיר האזנה.
"אבל זה לא מעניין אותי .אני רוצה לפגוש אותך תיכף ומיד.
בזמן שאתה משחק מלחמות מים ,בטורקיה מתחילים
להיות עצבניים".
"אוקי" ג'ימי ידע שמיותר להתווכח" .מה הם רוצים?"
"אנא עארף? בא לכאן ויאמרו לך"
ועוד הוסיף הערבי ודרש "אבל מיד .מספיק חיכנו להוד
מעלתו שיסיים את ענייניו בקומראן"
כ"ט מנחם אב | | 07.08.21גיליון 98 76
