Page 42 - מקור מוסמך - גיליון 72

‫ועכשיו בגלל ראש חודש שפרה הביאה אותי‬ ‫מקודם‬ ‫תקציר‪:‬‬
‫אליך‪ .‬קוראים לי אלי‪ ,‬אני בן עשר‪ ,‬ולומד‬ ‫התקשרה‬ ‫בעבר‪ :‬מנהל בית החולים‬
‫בתלמוד תורה 'בני אפרים' בכיתה ד'‪ .‬באיזה‬ ‫אליה שרי‪.‬‬
‫חוי אחותה‬ ‫מודיע לד"ר אניטה‬
‫בית ספר את לומדת? ובת כמה את?"‬ ‫נפלה וכנראה‬ ‫שהאחות הקבועה עמה‬
‫המעלית מגיעה לקומה‪ ,‬נפתחת‪ ,‬ובולעת‬ ‫פתחה את הסנטר‪.‬‬
‫אתה את הקול הצעיר והנלהב הזה‪ .‬הדסה‬ ‫אימא שלה רצה אתה לקופת חולים והיא חייבת‬ ‫היא עובדת עומדת‬
‫שנשענת על הדלת ומאזינה‪ ,‬מצטערת שהיא‬ ‫לשמור על הילדים הקטנים‪ .‬היא לא תוכל לבוא‬ ‫להתחלף באחרת – רבקה‪,‬‬
‫לא יכולה לשמוע עוד את השיח‪ .‬אבל היא‬ ‫היום להתנדב עם מיכלי‪ .‬ולא יפה להודיע להם‬
‫עוזבת את הדלת ונכנסת לסלון‪ ,‬אל הילדים‬ ‫האחות שרואיינה על ידו‬
‫ואל המחברות‪ ,‬בלב קל כמו שלא נכנסה אליו‬ ‫רבע שעה לפני הזמן שלא באים‪.‬‬ ‫קודם לכך וספרה על יחס‬
‫אפילו פעם אחת במהלך החודשיים האחרונים‪.‬‬ ‫ראש חודש היום‪ .‬אלי בבית‪ .‬הוא יושב עם‬
‫כרך אחד של אנציקלופדיה‪ ,‬כל המדף של‬ ‫של חיבה ודאגה כלפי‬
‫**‬ ‫האנציקלופדיות מפוזר סביבו‪ .‬שפרה לא‬ ‫המאושפזים‪.‬‬
‫"שלום לכל הילדים הנחמדים‪ .‬קוראים לי‬ ‫צועקת עכשיו‪ .‬היא מסתכלת על החיפושית‬
‫רבקה‪ .‬אני באה מירושלים‪ ,‬ומהיום אני אעבוד‬ ‫הטובה הזאת‪ ,‬חסרת הנקודות‪ ,‬שהרבה אנשים‬ ‫בהווה‪ :‬אלי מספר לאמו‬
‫אצלכם‪ .‬הנה ספרתי לכם על עצמי‪ ,‬ועכשיו‬ ‫מסביב וגם היא בתוכם ‪ -‬לא אוהבים שהיא‬ ‫ולאחותו על ההתרחשות‬
‫תספרו אתם על עצמכם‪ .‬איך קוראים לך‬ ‫נכנסת לתוך השטח שלהם ונעה בו בקצב‬ ‫שהייתה באותו יום בכיתה‪:‬‬
‫משלה‪ .‬אלי מרוכז באנציקלופדיה‪ .‬היא מעניינת‬ ‫חיפושית נכנסה לכיתה‪,‬‬
‫אתה? אתה‪ ,‬אתה!"‬ ‫אותו באמת‪ ,‬הוא קורא את הערכים שכתובים‬ ‫וילדים רצו להרוג אותה‪.‬‬
‫"איציק"‪ .‬הקול של איציק מעובה‪ .‬קול של ילד‬ ‫שם בריכוז שבו בני גילו קוראים ככל הנראה‬ ‫הוא ריחם על החיפושית‬
‫קומיקס‪ .‬הוא אחר מהם‪ .‬הוא אחר גם ממנה‪.‬‬
‫שלא דיבר כבר הרבה זמן‪.‬‬ ‫אבל הוא אח שלה והוא יקר לה והיא תרשה לו‬ ‫שהתאמצה להיכנס‬
‫"איציק‪ ,‬איזה יופי של שם‪ .‬יש לי שכן שקוראים‬ ‫לחיות לצדה בקצב משלו‪ .‬ואולי גם יותר מזה?‬ ‫בצעדיה הקטנים וניסה‬
‫לו איציק‪ .‬ומאיפה אתה בא‪ ,‬איציק? איפה‬ ‫"אלי‪ ,‬אתה זוכר ששאלת אותי על הילדה הזאת‬ ‫לבקש שלא יהרגו אותה‪.‬‬
‫החברים לא שמעו לו והרגו‬
‫ההורים שלך גרים?"‪.‬‬ ‫שאני שומרת עליה‪ ,‬הילדה המיוחדת?"‬ ‫את החיפושית‪ .‬הוא ריחם‬
‫"בירושלים‪ ,‬כמו שאת"‪.‬‬ ‫אלי כן שומע מתי שהוא קורא‪ .‬הוא אפילו מרים‬ ‫עליה ובכה‪ ,‬והחברים לעגו‬
‫שלושת המילים שאמר‪ ,‬במיוחד שתי‬
‫האחרונות שבהן‪ ,‬הפריחו סומק עד מאחורי‬ ‫עיניים‪" .‬כן"‪.‬‬ ‫לו‪.‬‬
‫אוזניו של איציק‪ .‬שיר עוד עמדה בפינת‬ ‫"אני הולכת עכשיו לשמור עליה‪ .‬אתה רוצה‬
‫החדר‪ .‬באה לקחת את העט שלה‪ ,‬תשתמש בו‬ ‫‪22‬‬
‫לפנקס החדש במחלקה האחרת‪ .‬בירושלים‪,‬‬ ‫לבוא אתי?"‬
‫כמו שאת‪ .‬מתי שמעה את הילד הזה מדבר?‬ ‫היא לא מאמינה שהיא אומרת את זה‪ .‬גם הוא‬
‫יש לו קול מתוק‪ .‬והוא אמר משפט של ממש‪,‬‬
‫שמציץ ממנו קצת אופי‪ .‬הוא לא רק מסר‬ ‫לא‪ .‬גם לא אימא מן המטבח‪.‬‬
‫מידע‪ .‬והוא עשה את זה רגע אחד קטן אחרי‬ ‫"בטח שאני רוצה! את מסכימה לקחת אותי? כן?‬
‫תודה! אני רק אקח איזה משחק לשחק אתה‬
‫שפנו אליו‪ .‬רק פנו‪.‬‬ ‫או ספר לספר לה‪ .‬תוך חמש דקות אני מאורגן‬
‫"ומי את?" היא פנתה לילדה כתומת שיער‪,‬‬
‫שגם חצי שנה בלי קרני שמש לא הצליחה‬ ‫ובא!"‬
‫להסיר ממנה את הנמשים הגדולים והרבים‪.‬‬ ‫זה לא לוקח חמש דקות‪ ,‬זה לוקח שתים‬
‫"אני אסתר‪ .‬אימא שלי גרה בכפר שקוראים‬ ‫עשרה‪ .‬וכמובן שבסופן כל האנציקלופדיות‬
‫לו קיבוץ"‪" .‬אסתר כמו אסתר המלכה! את‬ ‫עדיין מפוזרות על הרצפה והשולחן‪ ,‬וגם חצי‬
‫גם רוצה להיות מלכה? וואו‪ ,‬איזו מלכה יש‬ ‫ממשחקי הקופסה שמהם הוא ניסה לברור את‬
‫לנו פה! שתהיי מלכה תזכרי שפעם היינו‬ ‫מה שיתאים‪ .‬שפרה הצליחה להתרגז באמצע‪.‬‬
‫חברים שלך?" אסתר צוחקת‪ .‬עוד כמה ילדים‬ ‫איך אפשר שלא? אבל היא הצליחה לא לצעוק‪.‬‬
‫מצטרפים לצחוק שלה‪ .‬ממיטה מרוחקת אומר‬ ‫רק להזכיר פעם ועוד פעם שעוד חמש דקות‬
‫מישהו "ומי יהיה אחשוורוש?"‪" .‬איזה ילדים‬ ‫כבר צריכים להגיע אל הילדה‪ .‬וגם זה יפה‬
‫חמודים יש פה!" רבקה מוחאת כף‪" .‬כמה טוב‬
‫לי שבאתי לעבוד עם ילדים כאלו חמודים! מתי‬ ‫מצדה‪.‬‬
‫למדתם להגיד בדיחות? אולי תלמדו גם אותי‬ ‫כל הדרך אלי מקפץ‪ .‬הוא מאושר‪ .‬הוי‪ ,‬כמה‬

‫איך אומרים בדיחות? ואיך קוראים לך?"‬ ‫שהוא שונה ממנה‪.‬‬
‫"קוראים לי רונן"‪" .‬איזה שם יפה‪ .‬ומאיפה אתה‬ ‫את הדלת פותחת אימא של מיכלי‪ .‬קשה לא‬
‫בא?" "אני גרתי בקיבוץ‪ .‬ואימא שלי ואבא ואח‬ ‫להבחין בחשדנות שבעיניה‪ ,‬אחרי הפצע‬
‫שלי תומר גרים בקיבוץ גם עכשיו"‪" .‬איזה יופי‬ ‫משבוע שעבר‪ .‬היא הגיבה אז בכבוד‪ ,‬והן‪,‬‬
‫להם שהם גרים בקיבוץ‪ .‬אולי זה גם הקיבוץ‬ ‫כלומר שרי‪ ,‬התנצלו מכל הלב‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬
‫של אסתר? אסתר המלכה ורונן הגדול‪ ,‬אתם‬ ‫אפשר להבין שהיא לא שולחת את הבת שלה‬
‫יודעים אם ההורים שלכם גרים באותו קיבוץ?"‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬הם לא גרים באותו קיבוץ"‪ .‬אומרת‬ ‫עם מתנדבות כדי שתחזור עם רגל חבושה‪.‬‬
‫אישה אחת שיושבת מאחורי המכונה הגדולה‬ ‫"שלום‪ ,‬שפרה" היא אומרת‪ ,‬מאופקת‪ ,‬ומגלגלת‬
‫שבולעת את רוב גופו של רונן‪" .‬ומכל מקום‬ ‫את העגלה קדימה‪ .‬נושקת למיכלי במצחה‪.‬‬
‫שהם גרים‪ ,‬הם לא מאמינים שסוף סוף בא‬ ‫"להתראות מתוקה שלנו‪ ,‬תיהני‪ ,‬ילדה טובה של‬

‫לפה מי שהם חיכו לו כל כך הרבה זמן"‪.‬‬ ‫אימא!"‪.‬‬
‫"זה הילדה? את מיכלי? שלום‪ ,‬מיכלי! אני אח‬
‫של שפרה! אני מאוד רציתי לראות אותך‪,‬‬

‫גליון ‪ | 15.08.20 | 52‬כ"ה מנחם אב תש"פ ‪43‬‬ ‫‪42‬‬
‫ג' שבט תשפ"א | ‪ | 16.01.21‬גיליון ‪72‬‬