Page 66 - גיליון 92 מקור מוסמך
P. 66
באשמתך. בפרק הקודם:
הוא נאנח עמוקות ומחה את הזעה הרבה שניגרה ממצחו. מצפה יריחו
ג'ימי גער בעצמו .מה אתה ,ילדה? קום ,תאסוף את עצמך
ולך ,לפני שהמשטרה הישראלית תבוא לעצור אותך על לוכד הסופות האמריקאי ג'ימי רוטר מגלה מדבקה ירוקה
על פרק ידו הימנית.
גרימת מוות!.
ג'ימי גרר את רגליו לעבר היציאה מהמטווח ,לא מעיף הוא חושד שאבו לריף וחבריו מטורקיה שתלו אותה עליו
כמכשיר האזנה.
מבט לאחור.
ליבו שותת דם ודמעות ,מצפונו מייסר אותו על הפשע כפר ניעמה ,ישראל
פרוק אבו לריף מספר בטלפון למישאל פרנך ששוחח
המזעזע שביצע ,שלא יוכל עוד לתקנו לעולם. עימו לבקשת ידידו ג'ימי רוטר על חברת פ .מ .ל .ד
ג'ימי הביט על כפות ידיו השרופות מהשמש ,ודימה ו'יום המתיחות הבינלאומי' ,ומנסה לשנעו שלא להאמין
במחשבתו כי הן מגואלות בדם .דם האדם שהיה לו כאח,
לדברי רוטר.
שפתח את ביתו וליבו לפניו והגיש לו ידידות אמת. בני ברק
לוכד הסופות ג'ימי רוטר העדיף שלא להרהר כעת מה
הייתה מטרתו בהתיידדותו עם פרנך המת .זה לא חשוב תהילה ,התינוקת העיוורת היתומה מאם עוברת להתגורר
אצל משפחת פרנך במצפה יריחו.
עכשיו ,למישאל בוודאי כבר לא. ____
"אני רוצח שפל" הוא אמר בקול נמוך ,מנסה להרגיל את 201מצפה יריחו
מישהו נפגע.
עצמו לתוארו החדש "רוצח".
מישהו הניח לפתע יד יציבה על כתפו השמוטה של ג'ימי ג'ימי נשך את שפתו בחוזקה ועצם את עיניו .כשפתח
"נו באמת ,חבר .אתה לא חושב שאתה מגזים קצת עם אותן ,כבר נרשמה התגודדות רצינית סביב גופת האדם,
התארים הרחוקים הללו?" ,ג'ימי הסתובב באיטיות ,והביט
היישר לעבר דמות חייכנית בעלת פאות חומות וכיפה שהייתה מוטלת חסרת חיים בצידי המטווח.
מי זה? השטח היה מסומן כשטח ירי בצורה בולטת,
לבנה. כמקובל במטווחי חוץ חוקיים .מי לא הבחין בסימון והיה
ג'ימי כמעט התעלף" .מישאל???" מה קורה כאן?. הקרבן המסכן לכדור הטועה שלי? ממקומו המרוחק
"בדיוק ,זה אני" גיחכה הדמות .האם אני חולם? הוזה? זוהי בעמדת הירי ג'ימי לא יכל להיטיב ולראות ,והאנשים
הרבים שהתגודדו סביב הגופה הסתירו לו גם הם את
פאטה מורגנה?
"מה כל כך מפתיע לראות אותי?" מישאל הרים את גבותיו שדה הראיה.
ג'ימי מיהר לזנוח את אקדחו הכבד 'נשר המדבר' על
בתמיהה לנוכח מבטי טרום -העילפון של ג'ימי. המדף שבעמדת הירי ,והחל לרוץ לכיוון הזירה כשליבו
"אני...אתה "...גמגם ג'ימי בבלבול.
הולם וחושש.
"כן אני יודע ",מישאל היה משועשע לחלוטין "אני זה אני רגע! קפא ג'ימי על מקומו ,רק שזה לא מישאל!.
ואתה זה אתה .כמו תמיד". הדם אזל מפניו ,וחיוורון עז אפף אותו .הוא
נקשר לצעיר הישראלי בצורה שלא תאמן ,ואין
"אבל הרגתי אותך!" ניסה ג'ימי להסביר את עצמו .הוא סיכוי שהוא יישא עכשיו על מצפונו את כתם
היה נואש .מישהו משחק בו משחק נורא ואיום.
הריגתו לשארית חייו.
"הרגת?" התרשם מישאל "איך הצלחת כל כך מהר? זה אבל איפה הוא ,איפה מישאל???
נשמע מעניין מאד". ג'ימי הביט אנה ואנה ,פרנך לא נראה בשום
מקום .לא בעמדות הירי ,לא בשטח
"מה ,אז זה לא אתה האדם שיריתי בו בטעות? ,זה ששוכב האחורי ,ועד כמה שמיטיבה ראייתו
שם עכשיו חסר חיים?" שאל ג'ימי בטיפשות מסורבלת. הוא גם לא מקדימה ,בהתגודדות
"אה ,כנראה שזה לא אני" מישאל היה רגוע ומבודח, סביב זירת הירי.
הוא העיף מבט לעבר הזירה העמוסה באנשים ובעובדי נותרה ,אם כך ,אפשרות יחידה
בטיחות המטווח" .אם כי באמת שמעתי בדרכי לכאן בלבד .מישאל פרנך ,ידידו
מהמכונית ,שם עסקתי בדבור בטלפון עם אשתי ,אפרת", האהוב ,החכם והטוב הוא השוכב
הוא קרץ למישאל "ולא חלילה בגסיסה על האדמה, שם בינות להמון האנשים
שמעתי שמישהו מעדכן את אחראי המטווח שחמור תועה הנסערים ,והוא חסר רוח חיים.
וחסר מזל שנכנס בטעות לשטח הירי נפגע מכדור ודימם באשמתו .ג'ימי צנח ארצה על
סלע קטן מזדמן ,חש עצבות
למוות". עמוקה ודביקה פושה באבריו.
"ואוו" הקלה שטפה את ליבו של ג'ימי ,מאפשרת לאוויר מישאל מת .הוא לא יחזור
לעבור בריאותיו באופן חופשי" .אתה חי!" הוא טפח על יותר .ג'ימי הליט את פניו
כתפו של מישאל בחוזקה כדי להרגיש זאת ,ונענע את בכפות ידיו .אתה טיפש,
הרגת את החבר הכי מדהים
פאותיו.
"תודה לבורא עולם ,אני חי ונושם" .צחק מישאל שהיה לך אי פעם.
"אבל חשבתי שזה אתה ,מי שיריתי בו" השתומם ג'ימי. אתה אכזר ,יש לו אישה,
"הרבה מחמאות קיבלתי בחיי ",חיוך קונדסי התפשט על וילדה עיוורת מאומצת .הם
פניו של מישאל "אבל זו הפעם הראשונה שאני שומע יהיו מסכנים לכל חייהם
בכנות עד כמה אני דומה באופן מבהיל לחמור".
11
♠♠♠.
2012
"הגשמת חלומות במציאות מדומה מני את אלפרד שלום!"
"שלום" שעול מוכר בירך את מני בחביבות.
"כאן עמוס זהבי ,אבא של "...שתיקה קצרה "של פרד הר
זהב".
"עמוס!" קפא מני .מה ינחם את האבא האומלל הזה? מני
לא הצליח לנסח משפט אחר ,ולכן רק אמר בפשטות "אני
כל כך מצטער על מה שהיה ,אדון זהבי .אני חושב שהבן
שלך מהר מאד יחזור אליך".
"ואני חושב שלא" ענה הזקן במרירות "השם החדש שלו
הולם אותו .הוא עקשן כפרד".
שניות ארוכות היה שקט משני עברי הקו ,ולבסוף נאנח
הזקן אנחה קוראת לב ואמר "נו ,לא בשביל זה התקשרתי.
אתם עשיתם הרי כל מה שיכלתם ,זה הדר שלי שלא
בסדר ".הוא שוב השתעל בקול צורמני כל כך עד שמני
נאלץ להרחיק מעט את הטלפון מאוזנו.
"התקשרתי כי אני רוצה להעניק לכם מתנה"
ט' תמוז תשפ"א | | 19.06.21גיליון 92 66
