Page 56 - מקור מוסמך - גיליון 69_Neat

‫הצוות החדש שייכנס לכאן לקחת חלק‬ ‫כבר‬
‫במשימה החשובה של שיקום נפגעי הפוליו‪.‬‬
‫אני רוצה שתספרי לי קצת על עצמך‪ ,‬על‬ ‫כמעט‬
‫עבודתך‪ ,‬על המחלקה שלכם בבית החולים‬
‫חודשיים הן‬
‫הדסה"‪.‬‬
‫"נתחיל מבית החולים‪ .‬בהדסה למדתי‬ ‫מתנדבות‬
‫אחיות‪ ,‬במחזור הראשון שנפתח שם ב‪.1948‬‬
‫הייתי מהתלמידות הטובות ביותר במחזור‪,‬‬ ‫מיכלי‪.‬‬ ‫עם‬
‫ויכולה להוכיח על כך העובדה שמיד בסיום‬
‫הלימודים התקבלתי לעבודה בבית החולים‬ ‫בתחילה השתעממו לטייל‬

‫הדסה בעצמו"‪.‬‬ ‫עם הילדה הלא – תסמונת דאון שלא מדברת‬
‫"במחלקת?"‬
‫כלום ואיזה חבל שקבלו דווקא אותה‪ .‬אחר כך‬
‫"ריאות ברזל"‬
‫"ומאז את עובדת באותה מחלקה‪ .‬תספרי לי‬ ‫החליטו לנצל את הזמן לדברים טובים ולמדו‬

‫על העבודה במחלקה"‪.‬‬ ‫לבחנים השבועיים בתורה בזמן הזה‪ .‬אחר‬
‫"במחלקה שלנו יש שמונה עשרה חולים‬
‫כיום‪ ,‬והיו עשרים ושלושה בתקופות העומס"‪.‬‬ ‫כך החליטו לעשות הליכה‪ .‬מהירה‪ ,‬תובענית‬

‫"לאן הלכו חמשת החולים האחרים?"‬ ‫ובריאה‪ ,‬שתשפר את בריאותן ושתעזור להן‬
‫"מצבו של אחד השתפר והוא שוחרר‪ ,‬אחד‬
‫נלקח להמשך טיפול בבית‪ ,‬ושלושה נפטרו‪.‬‬ ‫לא להרגיש בזבוז זמן בהתנדבות הזאת‪.‬‬

‫מאז שהגיעו הם היו במצב לא יציב"‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬אחרי כמעט חודשיים שהן מקדישות‬
‫"אני שומע‪ .‬ומה תפקידך במחלקה?"‬
‫"אני? מה אני לא עושה במחלקה? הרופאה‬ ‫בהן כמה שעות בימי שלישי לכל מיני תכניות‬
‫במחלקה סבורה שהייתי מתאימה ללימודי‬
‫רפואה‪ ,‬אבל לדבריה‪ ,‬מזלה הוא שלמדתי‬ ‫שהעגלה אינה מפריעה להן – מוצאת שרי את‬
‫אחיות‪ .‬היא רואה בי את אחת האחיות‬
‫המצטיינות ביותר בבית החולים‪ .‬תשאל‬ ‫עצמה‪ ,‬לראשונה‪ ,‬מדברת אל מיכלי‪.‬‬

‫אותה‪ ,‬תדבר אתה‪ ,‬אדון מנהל"‪.‬‬ ‫"אל תבכי‪ ,‬מיכלי"‬ ‫תקציר‪:‬‬
‫"ספרי לי על החולים במחלקה"‪.‬‬ ‫בעבר‪ :‬ד"ר גלטנר‪ ,‬מנהל‬
‫"החולים הם כולם ילדים‪ ,‬בין גילאי שנתיים‬ ‫היא אומרת לה‪.‬‬ ‫בית החולים אסף הרופא‪,‬‬
‫לתשע‪ .‬רובם בנות‪ .‬הם שוכבים כל הזמן‬
‫בתוך ריאות הברזל‪ .‬אני בודקת כמה פעמים‬ ‫בתחילה היא לא מוצאת עוד מילים‪ .‬עוד מילים‬ ‫משיג את אישורו של‬
‫ביום את הנשימה שלהם ואת כל המדדים‪.‬‬ ‫ד"ר מאיר‪ ,‬מנהל משרד‬
‫אני מזהה מקרים של החמרה ומזעיקה את‬ ‫מחייבות שינוי תודעתי של ממש‪ .‬מחייבות‬
‫הרופאה לטפל לפני שיהיה מאוחר‪ .‬אני גם‬ ‫הבריאות‪ ,‬לראין את‬
‫בודקת את הפעילות של המכונות‪ .‬פעם‬ ‫שלא לראות במיכלי חלק מכיסא הגלגלים‬ ‫האחיות שעומדות שהתחיל‬
‫אחת זיהיתי כשל בריאת ברזל‪ .‬היא הוחלפה‬
‫באחרת ובאותו לילה חדלה מלפעול‪ .‬חיי הילד‬ ‫אלא ילדה שיושבת עליו‪ .‬ילדה – חולף פתאום‬ ‫לעבוד בבית החולים שלו‬
‫נצלו ההורים שלו עד עכשיו לא מפסיקים‬ ‫במסגרת העברת מחלקות‬
‫להודות לי! אני מאוד אחראית‪ ,‬מבצעת את‬ ‫בשרי הרהור בזק מפתיע בעוצמה של אלף‬ ‫נפגעי הפוליו לבית החולים‬
‫כל התפקידים בצורה מושלמת"‪.‬‬
‫"אני שמח לשמוע על כך‪ .‬עד כאן ספרת את‬ ‫קילווואט– ילדה בדיוק בגיל של חוי אחותה!‬ ‫אסף הרופא‪.‬‬
‫על עצמך ועל המחלקה שבה את עובדת‪,‬‬ ‫בהווה‪ :‬שפרה מספרת‬
‫כעת אספר לך אני על בית החולים שלנו‪ ,‬על‬ ‫הדמעות עוד עומדות בעיניה של מיכלי‪,‬‬
‫נהליו‪ ,‬על הדרישות שנותרו כפי שהיו לך עד‬ ‫לשרי על שאלתו של‬
‫כה ועל אלו שתשתנינה במקצת"‪.‬‬ ‫והבוהק שבעינים מחדד את ההבנה החדשה‬ ‫אחיה האם מיכלי‪ ,‬הילדה‬
‫מהתלמידות הטובות ביותר‪ .‬עובדה‪ .‬נפטרו‪.‬‬ ‫עמה הן מתנדבות‪ ,‬חכמה‪.‬‬
‫היו במצב לא יציב‪ .‬מצטיינת‪ .‬שוכבים‪.‬‬ ‫והגדולה‪ .‬מיכלי היא ילדה בת שמונה‪ .‬וכמו חוי‪,‬‬ ‫תוך כדי שיחה הן ננזפות‬
‫ההורים לא מפסיקים להודות לי‪ .‬מושלמת‪.‬‬
‫בכל הזמן שבו הוא אומר דברים שרובם‬ ‫היא בוכה מתי שכואב לה‪.‬‬ ‫על שרגלה של מיכלי‬
‫כבר ידועים לה‪ ,‬וגם לאחר שהוא משלח‬ ‫נגררת מאחורי גלגל כיסא‬
‫אותה בחזרה להדסה‪ ,‬מפמפמות באוזניו כל‬ ‫"אל תבכי‪ ,‬מיכלי"‬
‫המילים שאמרה‪ ,‬מוחקות מאליהן את השם‬ ‫הגלגלים‪ .‬הן בודקות‬
‫שלה מרשימת השמות שאולי מתאימים‪.‬‬ ‫היא חוזרת‪.‬‬ ‫ומגלות שהרגל שהתחככה‬
‫מרשימת התקוות לעתיד טוב יותר לילדים‬
‫רכים ונוגעים ללב‪ .‬ילדים שאמורים לגעת‬ ‫"אנחנו לא התכוונו לעשות לך כואב‪ .‬זה היה‬ ‫במשך זמן רב בגלגל‪,‬‬
‫קבלה גרוד כואב מאוד‪.‬‬
‫בלב‪.‬‬ ‫בלי כוונה‪ .‬הלכנו מהר ולא שמנו לב שהרגל‬
‫‪19‬‬
‫שלך נפלה מהכיסא"‪.‬‬

‫היא מסתכלת שוב על הרגל האדומה‪.‬‬

‫"סליחה שלא שמנו לב‪ .‬סליחה שלא הסתכלנו‪.‬‬

‫אנחנו מבטיחות מהיום לבדוק כל הזמן מה‬

‫קורה עם הרגליים שלך‪ ,‬שלא תקבלי מכות"‪.‬‬

‫היא מסתכלת שוב על פניה של מיכלי‪ ,‬ועולות‬

‫בה עוד מילים‪.‬‬

‫"את ילדה טובה מיכלי‪ .‬את ילדה צדיקה‪ .‬את‬

‫לא צריכה לבכות‪ .‬אני אוהבת אותך" היא‬

‫אומרת פתאום‪ ,‬ולא‪ ,‬לא מתביישת משפרה‬

‫שעומדת לידה ומאזינה בשתיקה‪ ,‬המומה‬

‫כנראה מן המונולוג המוזר הזה‪ .‬אבל היא‬

‫כבר יודעת שזה לא מונולוג‪ .‬זה דיאלוג‪ .‬פניה‬

‫הטובות של מיכלי‪ ,‬עיניה הגדולות‪ ,‬היפות‬

‫והמבריקות עכשיו – מחזירות לה תשובות‪.‬‬

‫בתשובות יש גל של חום‪ ,‬של הקשבה ושל‬

‫הכרת תודה על כל מילה שנאמרת‪ .‬על כל‬

‫מילה שמטפטפת להכרתה של שרי את היותה‬

‫של מיכלי בן אדם‪.‬‬

‫**‬

‫"נעים מאוד‪ ,‬אני נירית"‬

‫"שלום לך נירית‪ .‬את יכולה לשבת‪ .‬כמו שאת‬

‫יודעת‪ ,‬בעוד תקופה קצרה תתחילי לעבוד‬

‫בבית החולים הזה‪ ,‬ואני מבקש להכיר את‬

‫י"א טבת תשפ"א | ‪ | 26.12.20‬גיליוגןלי‪9‬ו‪6‬ן ‪ | 15.08.20 | 52‬כ"ה מנחם אב תש"פ ‪43‬‬ ‫‪56‬‬