Page 80 - מקור מוסמך גליון 94
P. 80

‫מונח שם‪ .‬בלי להביט בו‪.‬‬                                                                  ‫בפרק הקודם‪:‬‬
‫אבא שבשמים!‪ .‬האם לתהילה יש יכולת לראות בלי‬                                                                                             ‫מצפה יריחו‬

                                                               ‫לראות???‬     ‫לוכד הסופות האמריקאי ג'ימי רוטר נוכח לראות שלא‬
                                                                   ‫‪♠♠♠.‬‬     ‫ידידו מישאל פרנך נפגע מכדורו הטועה במטווח‪ ,‬אלא‬
                                                                     ‫‪2012‬‬
                                                                                                                   ‫חמור תועה שעבר במקום‪.‬‬
‫מוזיקה רכה שטפה את החדר‪ ,‬מחוללת אווירה נעימה‬                                                                                                   ‫‪2012‬‬
                                                                   ‫ורגועה‪.‬‬
                                                                            ‫עמוס זהבי הזקן‪ ,‬אביו של פרד הר זהב‪ ,‬אלו שנפגשו‬
‫וילונות כחולים עבים היו תלויים על הקירות‪ ,‬והרצפה הייתה‬                      ‫בחדר ההגשמת חלומות במציאות מדומה בתיווכם של‬
                                     ‫מצופה במפות ירוקות סרוגות‪.‬‬             ‫מני ואלפרד ופגישתם הסתיימה בכישלון מוחץ‪ ,‬מתקשר‬
                                                                            ‫למני ואלפרד ומספר שהוא מעוניין להעניק להם מתנה‪.‬‬
‫שפע הטקסטיל‪ ,‬יחד עם הצבעים היציבים גרם להרגשת‬
‫התרגשות מפתיעה‪ ,‬ומני ואלפרד מצאו את עצמם נהנים‬                                                                                               ‫____‬
                                                                                                                                         ‫צפה יריחו‬
                                          ‫ביחד עם הילדון המנומש‪.‬‬            ‫אינספור ניסיונות בצעה אפרת פרנך באותו יום‪ ,‬כדי‬
‫"אני רוצה להיות חכם" סיפר להם את חלומו אתמול‪,‬‬                                                    ‫לקלוט את התופעה המוזרה של תהילה‪.‬‬
‫כמיהה בקולו "לדעת הכל‪ ,‬ולהגיד לכולם מה כדאי להם‬                             ‫היא קרבה לשדה ראייתה של תהילה עשרות חפצים‬
                                                                               ‫שונים ומשונים‪ ,‬ולכל חפץ תהילה הגיבה באופן שונה‪.‬‬
                        ‫לעשות‪ ,‬כמו אבא שלי‪ .‬זה החלום שלי"‪.‬‬                  ‫לבריסטול אדום שנופנף מול פניה היא לא הגיבה כלל‪,‬‬
‫"איך קוראים לך‪ ,‬חמוד?" שאל אותו מני שניהל את השיחה‬                           ‫אבל כדור ירוק שהגישה לה אפרת היא לקחה בשמחה‪.‬‬
‫"יאיר" השיב הלקוח בקול ילדותי "אז מתי אני יכול לבוא‬                         ‫כשתהילה התחילה להיות רעבה אפרת קרבה אליה‬
                                                                            ‫ביסקוויט‪ ,‬נזהרת לא להשמיע רעש כדי לבחון את חוש‬
                                            ‫לחדר של מני ואלפרד?"‬                                    ‫הראייה בלבד‪ .‬תהילה לא לקחה אותו‪.‬‬
‫"יאיר החמוד" הבהיר לו מני‪ ,‬מתעלם ממחאותיו של‬                                ‫אבל כשהגישה לה אפרת קציצה תהילה גששה כמה‬
                                                                            ‫שניות בידיה כמחפשת‪ ,‬ולבסוף לקחה את הקציצה‬
                                     ‫אלפרד "זה עולה מאה שקל"‪.‬‬                                                                       ‫והכניסה לפה‪.‬‬
‫"טוב‪ .‬אבא שלי נותן לי ארנק עם מלא‪-‬ן כסף לכל מה שאני‬                         ‫גולת הכותרת היו המשקפיים של אפרת‪ .‬כל אימת‬
                                                                            ‫שקרבה את פניה לעיניה של תהילה‪ ,‬נקטפו המשקפיים‬
   ‫רוצה" הסביר הקטן בהיגיון "ועכשיו‪ ,‬זה מה שאני רוצה"‪.‬‬                      ‫שלה בתנועה אחת קלילה וישירה‪ ,‬לקול צחוקה המאושר‬
‫מני גיחך‪ ,‬הטיפוס שמעבר לקו התחיל להתחבב עליו "יופי‪,‬‬                                                                                    ‫של תהילה‪.‬‬
                                                                            ‫מה קורה כאן?‪ .‬אפרת לא ידעה מה לחשוב‪ .‬דבר אחד‬
           ‫יאיר‪ .‬תבוא מחר בארבע‪ .‬ואל תשכח‪ ,‬מאה שקל"‪.‬‬                        ‫היה ברור לה‪ ,‬היא צריכה להתקשר לדווח על התופעה‬
‫אלפרד נטל את הטלפון מידיו ואמר בקול סמכותי "ילד‬                                                           ‫לשרה‪ ,‬גיסתה של תהילה‪.‬‬
‫חמוד‪ ,‬דבר ראשון לא נורא אם תשכח‪ .‬ניתן לך גם בחינם‪".‬‬                         ‫"זה נשמע מפחיד ממש" נחרדה שרה בטלפון‬
‫הוא חייך אל מני שזרק עליו מגבת‪" .‬ודבר שני מנ‪ ..‬אהה‪...‬‬                       ‫"תהילה הרי עיוורת לכל הדעות!‪ .‬לא מזמן היית‬
‫המזכיר שדיבר איתך מקודם שכח להגיד לך שאנחנו לא‬                                                               ‫איתה בביקורת הרי!‪".‬‬
‫מגשימים חלומות‪ ,‬אנחנו לא יכולים להפוך אותך לחכם‪ .‬רק‬                         ‫"אני חושבת שכדאי לקחת אותה לרופא‬
‫יכולים לגרום לך להרגיש לשעה כאילו אתה חכם‪ .‬מבין?"‬                           ‫עיניים" הרהרה שרה בקול‪ .‬אפרת היא‬
                                                                                    ‫האפוטרופוס החוקי על תהילה כעת‪.‬‬
                ‫הוא ניסה לפשט את המושג 'מציאות מדומה'‪.‬‬                      ‫"מחר בצהריים" הסכימה איתה אפרת‪,‬‬
                                          ‫"כן" אמר יאיר "אני רוצה"‪.‬‬         ‫לחוצה מעט‪" .‬מיד כשמישאל יחזור‬
                                                                            ‫מהשיטפון בקומראן ויוכל לבדוק‬
‫בדקה לארבע הוא דפק על הדלת‪ ,‬רעמת תלתלים כתומים‬                                                 ‫שאני לא מדמיינת"‪.‬‬
                                                        ‫ונמשים זוהרים‪.‬‬      ‫אפרת פרנך חייכה לתהילה‬
                                                                            ‫המתוקה שזחלה על השטיח‪.‬‬
                         ‫"אני יאיר שהחלום שלו זה להיות חכם"‬                 ‫האם את רואה את החיוך שלי‪,‬‬
                                                                   ‫‪♠♠♠.‬‬     ‫קטנטונת? עיני הים התכולות‬
                                                                            ‫של תהילה היו מכוונות היישר‬
                                                             ‫נחל קומראן‬     ‫לתוך עיניה‪ ,‬פקוחות לרווחה‪.‬‬
                                                    ‫הערב החל לרדת‪.‬‬          ‫האם זהו רפלקס סתמי או‬
‫מישאל פרנך התפלל מנחה בעיניים עצומות‪ ,‬מול הרקיע‬                                        ‫שאת מסתכלת עלי?‪.‬‬
                             ‫ההולך ונמשך בגווני שקיעה יפיפיים‪.‬‬              ‫ואז אפרת כמעט נפלה‬
‫ג'ימי צפה במשקפת לעבר העננים העמוסים שהתקרבו‬                                    ‫מהכיסא‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪.‬‬
‫לעברם בצעדי ענק‪" .‬זה נראה טוב" הוא מלמל לעצמו‬                               ‫כי תהילה‪ ,‬לא הזיזה את‬
                                        ‫בעונג "זה נראה טוב מאד"‪.‬‬            ‫עיניה הפקוחות לרווחה ולו‬
‫הם כבר ארגנו עמדת תצפית בטוחה יחסית‪ ,‬על מדף סלע‬                             ‫במילימטר אחד‪ ,‬ובכל זאת‬
‫רחב בראש אחד ממצוקי הקניון‪ .‬ג'ימי הבריג לסלע ידיות‬                          ‫שלחה את ידה לשמאל‬
                           ‫ברזל בהן יאחזו כדי שלא לפול מטה‪.‬‬                 ‫ולקחה את המוצץ שלה שהיה‬
‫"אנחנו נתרטב" הסביר ג'ימי למישאל קודם "אבל לא‬
‫נסחף לנחל‪ .‬ובשבילך נלביש קודם ציוד ביטחון" הבטיח לו‬                                ‫‪12‬‬
                                      ‫"או יותר נכון בשביל אשתך"‪.‬‬
‫מישאל סיים את תפילתו ופסע שלוש פסיעות לפנים‪ .‬הוא‬
‫הניח יד על כתפו של ג'ימי‪ ,‬שהיה עסוק עם המשקפת‬
‫המשוכללת שלו‪" .‬נו‪ ",‬הוא היה מרוגש וקצת מתוח‪ .‬אחרי‬
‫הכל‪ ,‬הפעם הראשונה שלו תחת שיטפון אמת מסוכן "מה‬

                                                                   ‫קורה?"‬
‫"בעוד דקות ספורות יחל הגשם" ג'ימי היה רגוע להפליא‪,‬‬

              ‫וחייך בראותו את שריריו המקפצים של מישאל‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬בא נתארגן‪ .‬תלביש על עצמך את זה"‪ ,‬הוא זרק‬
‫למישאל חליפת ציפה ששלף מתרמילו‪" .‬ואלו נעליים‬
‫מיוחדות המונעות החלקה‪ ,‬אולי יהיה לך קצת חם איתן‪,‬‬
‫אבל מניסיוני‪ -‬זה שווה‪ ".‬הוא הגיש לו זוג מגפונים כחולים‬

                                                                    ‫מגומי‪.‬‬
   ‫מישאל נעל אותם מעל נעליו‪ ,‬וקשר לראשו כובע ניילון‪.‬‬
‫שניהם עטו על עיניהם משקפי מגן שקופות‪ ,‬שיאפשרו‬
‫להם לשמור על עיניים פקוחות ולהנות מהמראות גם תחת‬

                                                                     ‫המים‪.‬‬
‫התנגשות רעמים קרעה את הדממה‪ .‬שניהם קפצו אל מדף‬

                                                        ‫הסלע בדריכות‪.‬‬
‫מישאל בירך "שכוחו וגבורתו‪ "...‬בכוונה‪ ,‬וטיפה ראשונה‬

                                                 ‫צנחה ממרום על ידו‪.‬‬
                         ‫שיטפון בזק זה עניין של שניות בודדות‪.‬‬

‫כ"ג תמוז תשפ"א | ‪ | 03.07.21‬גיליון ‪94‬‬                                                                                                                ‫‪78‬‬
   75   76   77   78   79   80   81   82   83   84   85