Page 42 - מקור מוסמך גליון 70
P. 42
שבכה עד סוף השיעור שהיה סוף יום הלימודים. "אני תקציר:
שפרה אינה שומעת .היא ממשיכה לגהץ את לא מרגיש בעבר :מנהל בית החולים
החולצות עד הקמט האחרון ,ותולה אותן בארון טוב" "מי אסף הרופא מראיין אחות
לבנות ,ישרות ,אחידות ,ללא רבב ולא קמט. שלא מרגיש
טוב הולך לישון. שעתידה לעבוד בבית
מושלמות ,כמו בחנות. לא מוציא את כל האלבומי החולים.
** תמונות מהארון והורס את כל הסדר שעשיתי שם ,כדי
לבדוק מה? אם לפני שלושים שנה ,בחתונה של אבא בהווה :מיכלי נחבלת
"מה יש לך לספר לי על העבודה שלך במחלקת ואימא ,לבשו נעלי סאס .או אם מתי שעזריאל נולד ברגלה כששפרה ושרי
ריאות ברזל בבית החולים?" היו פלאפונים .או איזה עוד שטויות יש לך בראש? אני שומרות עליה .יש דמעות
משתגעת מהילד הזה .אי אפשר לעשות סדר בשום בעיניה כשהן מגלות זאת,
אליעזר כבר מדקלם .הוא מרגיש מיובש .בינתיים דבר בבית ,הכל הוא יבלגן בסוף כדי לבדוק איזה רחמיה של שרי נכמרים
חשבו כל האחיות בטעות ,שהריאיון הזה מעמיד עליה ולראשונה ,היא
בסימן שאלה את המשך העסקתן ,וניסו להוכיח משהו שלא מעניין אפילו זקנים". מדברת אליה כדבר בן
את מומחיותן ויכולותיהן בכל דרך .ובטעות עוד אלי המשיך לעיין באלבום .הוא כנראה לא שמע.
יותר גדולה ,אף אחת מהן לא הבינה מהי הדרך כשאלי מרוכז במשהו הוא לא שומע שום דבר אדם אל בן אדם.
שבה הוא יראה בהן את האחיות הראויות והטובות אחר .הוא לא שומע שמדברים אליו ,הוא לא שומע
ביותר .כל ריאיון כזה היה בזבוז משאבים של שצועקים עליו ,הוא לא ישמע גם אם כל כוסות 20
זמן וכוח ומתח בשבילו וגם בשביל האחיות .טוב הקריסטל תיפולנה מהארון ותישברנה על הרצפה
שאת הרופאים לא זימן .האחות הזו היא האחרונה למיליארד רסיסים ,או אם תתחיל מלחמה .מה יהיה
ברשימה .יש בתווי הפנים שלה משהו רך יותר, עם הילד הזה? ולמה אימא מרשה לו להישאר בבית
אבל בטוח בעצמו בו מזנית .היא גם אינה צעירה, ולא לבוא ללימודי אחר הצהריים בתלמוד תורה?
והוא מחבב את האנשים שהשנים שעברו עליהם שישב קצת עם כל הילדים ויהיה נורמלי כמותם.
השאירו אצלם כמה דברים טובים .ובכל זאת ,הוא ואיפה אימא עכשיו? היא תגיד לה שהיא לא מסדרת
כבר מצוי בעמדה של דקלום ,כבר לא נותן לעצמו עוד פעם את הארון של האלבומים אחרי מה שהילד
לתלות תקוות ואחר כך להתאכזב. הזה עשה שם.
"זאת עבודה עצובה" אימא בחדר אורחים ,מדברת בטלפון מאחורי הדלת
היא מתחילה דווקא מהמקום הכי מצופה והכי לא הסגורה.
צפוי ,בו זמנית. אסור להקשיב לטלפונים של מבוגרים ,ובמיוחד
אסור להקשיב לטלפונים שנעשים מאחורי דלת
"למה העבודה הזו עצובה בעיניך?" סגורה .אבל יכול להיות גם שאסור לצעוק על אחים,
"יש לך ילדים ,ד"ר?" אפילו שמדובר באחים מרגיזים במיוחד ואפילו שהם
לא שומעים בכלל מה שצועקים עליהם .אז שפרה
"יש לי .בן ובת" חיוך קטן עולה בפניו כשהוא נזכר נכנסת לחדר הסמוך .קרש הגיהוץ עוד פתוח בו ,והיא
בילדים הנפלאים שלו. מפעילה את המגהץ ומכפתרת כמה חולצות .מבעד
לאדים שפולט המגהץ הקול של אימא מטושטש
"אם יש לך ילדים ,ד"ר ,איך אתה יכול לשאול מה
עצוב בעבודה הזאת? קצת ,מעובה ,אחר.
אימא ,המלכה ,המאופקת ,מסבירת הפנים והשלווה
גם לי יש ילדים .ולפני שלוש שנים קבלתי מאלוקים תמיד – היא מדברת גם עכשיו בטון ששומעים בו
מתנה גדולה במיוחד ,קבלתי נכדה ,אירית שליטה עצמית ומנה לא מקומצת של איפוק .אימא
ההורים שלה קראו לה .היא אור ,הילדה הזאת. מדברת בכבוד .היא מדברת עם גבר ,ככה זה נשמע.
לפני חודשיים נדבקה בפוליו .היא הייתה בסכנת "הוא ילד זהב טהור .הוא כל כך טוב .הוא כזה חכם.
חיים ,וגם ההורים שלה ואני כבר כמעט והפסקנו
לנשום .בסוף היא התייצבה .אבל הרגליים שלה יש לו נפש עשירה ומלאה.
-שתי הרגליים משותקות .היא יושבת על כיסא כן ,זה נכון שהוא רחפן ,זה נכון שתחומי העניין שלו
ולא יכולה לקום .ילדה עם פנים של בובה ,עם אחרים משל שאר הילדים .הוא מחונן ואני יודעת את
תלתלים בצבע של שמש -יושבת על כיסא .אני זה ,ומחוננים שונים בתחומי העניין שלהם מבני גילם.
אומרת להם כל הזמן שיום אחד היא תתחיל עוד כן ,אני יודעת שהוא שונה במיוחד .אבל כואב לי
ללכת .שיום אחד הרגליים שלה תעבורנה את זה. שהוא חוזר ככה מהתלמוד תורה .יש לכם רעיון איך
שיום אחד היא עוד תנצח את הרגלים הזקנות אפשר לעזור לו? אתם יודעים מה קרה היום ,למה
שלי בתחרות ריצה .אירית ובעיקר ההורים שלה
צמאים לשמוע אותי מבטיחה להם שאירית תלך. הוא חזר היום בוכה?".
אז אני ממשיכה להבטיח ,בלי לדעת אם זה יקרה, עכשיו אימא שותקת ,מקשיבה .שפרה מנסה
בלי לדעת אם נכון לעשות את זה .מקווה שאני להקשיב גם היא ,אבל מעבר למסך האדים ,לקיר
ולדלת -היא לא יכולה לשמוע את המלמד מספר על
לא עושה טעות. עכביש ,חיפושית או מקק – הוא לא זוכר בדיוק מה
תמיד התייחסתי יפה לילדים במחלקה .תמיד – שנכנס לכיתה והבהיל את הילדים ,ורק אליהו ניסה
אהבתי אותם וריחמתי עליהם ורציתי שיהיה להם לשכנע את כולם בסערת רגשות שלא להרוג את
טוב .אבל מאז שאירית חלתה ,הפרצוף שלה חוזר היצור המסכן ,ובכה כשלא שמעו בקולו .שפרה גם
אלי בכל פעם שאני מסתכלת על כל אחד מהם. לא יכולה לראות את פניה של אימא כשהיא שומעת
אז אני מבטיחה גם להם שיום אחד הם עוד יקומו. על הילד שלה שהחברים צחקו עליו שהוא חבר של
שיום אחד הם עוד ינצחו את הרגליים הזקנות שלי מקקים .אם לא של ילדם – אז של מקקים .ועל הבכי
בתחרות ריצה .אני לא יודעת אם נכון לעשות את
זה ,אני רק רוצה לשמוע אותם נושמים אחר כך
יותר רגוע ולראות אותם מסתכלים עלי בעיניים
מחייכות".
גליון | 15.08.20 | 52כ"ה מנחם אב תש"פ 43 42
י"ח טבת תשפ"א | | 02.01.21גיליון 70
