Page 50 - גיליון_63_דד_Neat
P. 50
עבור הצד המנצח. ד"ר אניטה. תקציר:
בשני הקרבות הגיעו אליו אנשים צעירים ד"ר אניטה בעבר :אימא של רונן
דקות אחרי שהאויב נתן בהם את המום היא רופאה כועסת על שלא מתחילים
שילווה אותם לכל חייהם .קודם הם היו בני מקצועית.
אדם רגילים והיו להם רצונות ,מחשבות אחת מן לטפל בבנה בטיפול
ותכניות לגבי העתיד .אחר כך הם כבר היו המקצועיות ביותר הפיזיותרפיסטי שעליו
חסרי יד או רגל או שחייהם בכלל היו מוטלים בבית החולים הזה .היא מעניקה טיפול שמעה .האחות מנסה
בסימן שאלה גדול .בשני הקרבות הוא ראה מקצועי למטופלים ,ואין אצלה שכחה או להרגיע אותה ,ובתגובה
חיים שנגדעים או נקטעים או משתנים לבלי בלבול שגורמים לנזקים כמו אלו שהוא הרופאה מנמיכה את
היכר .ובכל זאת לא היה דמיון בין המערכות. מתמודד עמם מפעם לפעם במחלקות ציפיותיה ומבהירה לה
האויב הטיל למערכה הראשונה את אחר אחרות .העובדה שהיא זו שמנהלת את שהפיזיותרפיה לא תרפא
מן הגנרלים הבכירים ביותר בווארכמאכט, המחלקה בה יושבים חולים שתלויים במכונות את בנה ,שיישאר לעד
את ארווין רומל שזכה ,ובצדק ,לכינוי 'שועל ההנשמה הכבדות כדי לחיות ,הרגיעה אותו
המדבר' .הוא היה לוחם אכזר ,מתוחכם, עד כה .הוא ידע שמפקחת עליהם אשת בתוך ריאת הברזל.
עוצמתי וכמעט בלתי מנוצח .מולו עמד מקצוע שמעניקה להם את כל צרכיהם,
מן הצד הבריטי קלוד אוקינלק .הוא היה מנטרת בקביעות את מצבם ,מבחינה מראש 13
גנרל טוב ,אך לא בשיעור הקומה המתאים בכל הידרדרות שעלולה להתרחש ופועלת
למלחמה ברומל .הקרב היה קשה מאד ורק על מנת למנוע אותה .זה מה שהמטופלים
בנס נבלמה המשך התקדמותם של חייליו הללו צריכים .לא כך? האם הם זקוקים
למשהו מעבר לזה? הם זקוקים לחיים,
של רומל לתוך מצרים. ואניטה עושה כל שבסמכותה ובאפשרותה
ההפוגה לאחר קרב אל עלמין הראשון הייתה כרופאה בכדי שימשיכו לחיות .לא אלו הם
זמנית ,וזה היה ידוע לכל הצדדים ,שהתכוננו
להמשך הקרבות .החיילים היו מותשים פני הדברים?
ויראים .גם הוא ,מעמדתו באוהל שקצת ד"ר גלטנר ,שלא קם עדיין מכיסאו אחרי
מאחוריו שורקים הפגזים ,חש שאין בו עוד שיצאה גברת ארצי מן החדר ,מילא בעיפרון
כוח למערכה נוספת .צבאות בעלות הברית מרובע אחר מרובע בדף משבצות שהיה
הכירו במצב ושלחו לחזית שבצפון אפריקה מונח לפניו .הוא משקר את עצמו בניסיון
את אחד מטובי החיילים שהעמידה בריטניה להתעלם מהמציאות ולהקל על עצמו.
מאז ומעולם ,את ברנרד מונטגומרי .מן לא יתכן שהוא ,בדיוק הוא ,החובש הצבאי
הרגע הראשון ,ובעצם עוד לפניו ,מונטגומרי של הצבא הבריטי בקרבות הקשים באל –
הפיח רוח חיים בחיילים והעניק להם עלמיין ,יחשוב מחשבה כזאת .חולים לא
עוצמה" .מונטגומרי יבוא לפה" הם סחו זה זקוקים רק לתנאים שיאפשרו להם חיים.
לזה בהתרגשות" .הכל יראה אחרת" .והכל ואפשר לנסח זאת אחרת :אם אכן נכונים
אכן נראה אחרת .הוא הכין את החיילים אל דבריה של האם שהייתה כאן עכשיו ,אז מה
הקרב במקצועיות ותכנן אותו היטב ,כיאה שמעניקה ד"ר אניטה למטופלים אינו עונה
לאסטרטג מן המעלה הראשונה .אבל הוא להגדרה 'כל שבאפשרותה כרופאה בכדי
לא הסתפק בזאת .המוראל של החיילים שימשיכו לחיות' .חיים מורכבים מעוד כמה
היה בראש מעייניו .הוא היה נושא נאומים דברים מלבד אוויר לנשימה ,מלבד רגליים
חוצבי להבות על הניצחון העתידי ,עליהם
שיישאו בדגל הניצחון ושישפיעו על עתיד ללכת עליהם ומלבד דם שזורם בעורקים.
המלחמה ועתיד העולם כולו .הוא דיבר על דלת חדרו לא הייתה סגורה לחלוטין.
הכוחות הרבים שהם ניחנו בהם ,על בעלות כשיצאה גברת ארצי היא סגרה את הדלת
הברית כולן שבטוחות בכוחם ועל הצלחתם כך שנותר בה סדק צר שדרכו חדרו עכשיו
המובטחת ,הוודאית .החיילים הסתובבו צלילים רגילים של בית חולים :אנשים
במחנה חדורי התלהבות .הם המתינו לקרב, מדברים בקולות רמים יותר או פחות ,עגלות
כן ,המתינו לו .והיו אלו חיילים שעברו את מתגלגלות ,מערכת כריזה חדשה שנרכשה
הקרב הראשון מול רומל וראו עשן ואש לאחרונה ומכריזה מדי פעם בשמו של
ומוות וידעו כמה מרה יכולה להיות מלחמה. רופא או אח שנקרא בדחיפות למחלקה זו
ובכל זאת מונטגומרי הצליח לגרום להם או אחרת .כל הקולות הרגילים ,היומיומיים
האלו ,עוזרים לו לשמור על נשימות סדירות.
לחכות לקרב. לזכור שהוא עכשיו בצריפין ,עמוק בתוך
אבל הקרב היה קשה .הוא היה איום ונורא. שטחה הבטוח של המדינה שהפכה עם הזמן
אמנם ,גם הוא ממקומו שבאוהל ,מעט ליהודית .שהוא בתוך בית חולים גדול והוא
מאחורי החזית ,יכול היה להבחין שהמצב המנהל שלו .שהוא לא נמצא עכשיו בחולות
טוב יותר משהיה בקרב הקודם ,ארבעה האינסופיים של המדבר ,בחום הנורא של
חודשים קודם לכן .אבל שוב הגיעו אליו הקיץ ושל הלחימה ,באוהל שנקרא מרפאה
אנשים צעירים שותתי דם ,מעורפלי הכרה ושאליו באים פצועי חרבו של רומל ,פצועים
ומלאי רסיסי פצצות .הוא ניסה לעשות כל בדרגות שנעות בין בינוני לקשה ,קשה מאד
מה שיכול היה .הוא ניתח אותם בתנאי
שדה ,הוא חבש וחבש שוב ,הוא נתן תרופות ואנוש.
ומשככי כאבים .כל מה שיכול היה להציע האוהל הזה היה שלו בקרב אל עלמיין
תחת החום הנורא של המדבר ,מאחורי הראשון וגם בקרב השני ,ארבעה חודשים
הפגזים ומעל החול החם שההדף העולה מן לאחר מכן .שניהם היו קרבות נוראים .הם
החזית מעלה אותו בעננים אל קנה הנשימה זכורים כהצלחה ,כאחת מנקודות המפנה
במלחמה לטובת בעלות הברית ,אבל חובש
ואל העיניים. צבאי הוא אחד מאלו שיודעים שמלחמה היא
דבר אכזר עד מוות -תרתי משמע -גם
כ"ז חשוון תשפ"א | | 14.11.20גיליגולןיו3ן | 15.08.20 | 526כ"ה מנחם אב תש"פ 43 50
