Page 37 - גיליון 54 מקור מוסמך2

‫שמדברים ככה על אחותי לאוזני‪ .‬וגם‪ ,‬כדאי‬ ‫כבר‬ ‫‪4‬‬
‫לכן לנסות להתבונן בה מחדש‪ ,‬ולראות חוץ‬ ‫מזמן היא‬
‫משיתוק מוחין גם נשמה גדולה ואור פנימי‬ ‫הבינה‬
‫וקסם‪ ,‬כן‪ ,‬קסם שה' נתן בה‪ .‬אתי טוענת‬ ‫שלהיות‬
‫שמאוחר מדי והיא לא תאמר את כל זה מחר‬ ‫אימא של מיכלי זו‬
‫חבילה שלמה שבתוכה הרבה דברים‪ ,‬גדולים‬
‫בהפסקת האוכל‪.‬‬ ‫יותר וגדולים פחות‪ .‬בחבילה הזו אין שיתוק‬
‫בכל זה הדסה‪ ,‬אימא של שתיהן‪ ,‬מוכרחה‬ ‫מוחין ודי‪ .‬אין שם רק כיסא גלגלים ומאה אחוז‬
‫לעמוד‪ .‬מי שנתן בה את הכוחות להוביל את‬ ‫נכות וגם פגיעה אינטלקטואלית ועוד כמה‬
‫העגלה הזו שמונה שנים‪ ,‬ייתן בה את הכוחות‬ ‫בעיות רפואיות מהצד‪ .‬יש שם גם את מקום‬
‫הלימודים שלא בכל שנה הוא מובן מאליו‪,‬‬
‫להוביל אותה גם בסיבוב הזה‪.‬‬ ‫וצריך לדאוג שיהיה ולפעמים להילחם‪ .‬יש‬
‫**‬ ‫שם משפטים מטופשים שיוצאים מפיהם של‬
‫אנשים מלאי רצון טוב‪ .‬יש שם רגישות של‬
‫הדרך מהקיבוץ לבית החולים לא מאוד‬ ‫אחים קטנים וגדולים‪ ,‬ושל הורים שלפעמים‬
‫ארוכה‪ ,‬והיא מלאה בנופים מקסימים של‬ ‫הם גדולים ולפעמים מרגישים קטנים מאד‪ .‬יש‬
‫ארץ ישראל היפה‪ .‬ברוב הימים היא נהנית‬ ‫שם את כל מה שריבונו של עולם החליט שטוב‬
‫מהדרך אל הביקורים אצל רונן‪ .‬זו הסוכרייה‬ ‫עבור משפחת לוי‪ .‬כשה' נתן להם את מיכלי‬
‫הקטנה בדרך אל חוסר האונים הנורא שבבית‬ ‫הוא ראה וידע שהם מסוגלים להתמודד עם‬
‫החולים‪ .‬הפעם היא כועסת מכדי ליהנות‬ ‫המתנה הנפלאה ועטופת הכיסויים הזו‪ ,‬והוא‬
‫מהנוף‪ .‬הפעם היא יצאה מהבית עם דף‬ ‫ידע שהם מסוגלים להתמודד גם עם עוד כמה‬
‫לבן שעליו כתוב באותיות גדולות ומרובעות‪:‬‬ ‫דברים וארז גם אותם באותו צלופן‪ .‬לפני כמה‬
‫"לרונן איקר‪ ,‬אני מתגאגא אליך מאד‪ ,‬אח‬ ‫חודשים‪ ,‬בחופש הגדול‪ ,‬הוא צרף לחבילה‬
‫ששמה מיכלי גם כמעט – נופש‪ ,‬שההורים‬
‫שלך תמיר"‪.‬‬ ‫שלה החליטו שהם מוכרחים לצאת אליו‪ ,‬וגם‬
‫זו הייתה הפשרה שאבא שלו הציע אחרי יום‬ ‫הצהירו שמיכלי תהיה אצלם בימים האלו‪.‬‬
‫שלם של הפגנות ורקיעות רגליים ושביתת‬ ‫הצימר כבר נבחר ומסלולי הטיולים שורטטו‪,‬‬
‫רעב וכל מה שעלה על דעת בן השש כרעיון‬ ‫והאושר של הילדים שלא זכרו את עצמם‬
‫שיכול לגרום להורים שלו לקחת אותו איתם‬ ‫יוצאים לנופש מזה שנים‪ ,‬היה גדול כל כך עד‬
‫שהוא עורר בליבה של הדסה רחמים עליהם‪.‬‬
‫לביקור הבא בבית החולים‪.‬‬ ‫אבל יומיים לפני הנופש סבא לא חש בטוב‪.‬‬
‫היא לא הסכימה בשום אופן‪ .‬שיגדל בלי‬ ‫זה לא היה משהו מסוכן‪ ,‬אבל מיכלי לא יכולה‬
‫צלקות‪ .‬שישן בלילה רגוע‪ ,‬בלי סיוטים ונדודי‬ ‫הייתה להצטרף למשמרות בבית החולים‪ .‬גם‬
‫שינה כמו שיש להורים שלו‪ .‬התיאורים‬ ‫לנופש ולטיולים ולשבילי העפר כיסא הגלגלים‬
‫המדודים שהוא מקבל על מיטת בית החולים‬ ‫שלה לא ממש התאים‪ .‬הנופש נגנז‪ .‬התסכול‬
‫אינם דומים‪ ,‬אינם מתקרבים אפילו‪ ,‬למה‬ ‫של הילדים היה נורא‪ .‬גם שלה‪ .‬והיא בכל‬
‫שיראה אם יבוא לשם‪ .‬היא רוצה לתת לו‬ ‫זאת הצליחה לשאוב נחמה מסוימת מהידיעה‬
‫ילדות מאושרת‪ .‬היא לא מוכנה שידע איך‬ ‫שהכול חלק מאותה חבילה‪ .‬שכמו שהיא‬
‫וגם הילדים יודעים לדקלם והיא מקווה שגם‬
‫באמת נראים חייו של אחיו‪.‬‬ ‫מאמינים ומרגישים‪ ,‬שה' בחר בהם כמשפחה‬
‫כל אחד מושפע אחרת מקשיים‪ .‬את אבא של‬ ‫למיכלי כי ראה בהם מתאימים ומסוגלים – כך‬
‫רונן ותמיר עשה הפוליו הנורא הזה למכונס‬ ‫הוא ראה אותם יכולים גם לפכים הקטנים והלא‬
‫ושקט אבל אולי גם לרך יותר‪ .‬אותה הפוליו‬
‫עשה לחזקה ונלחמת‪ .‬זעקותיו של תמיר‬ ‫קטנים האלו שבדרך‪.‬‬
‫מהרצפה רק גרמו לה להתעקש יותר על‬ ‫גם עכשיו היא מנסה לשאוב נחמה מהתובנה‬
‫שלה‪ ,‬ולרפי הם גרמו להוציא מהכובע בכל‬ ‫הזו‪ .‬כשה' נתן לה את מיכלי הוא ידע שהיא‬
‫חמש דקות רעיון אחר שיוכל להרגיע את‬ ‫ראויה לזה והיא תעמוד בזה‪ ,‬וגם בכל מה‬
‫תמיר‪ .‬ומה גרם לילד להסכים לבסוף? מכתב‬ ‫שכלול בחבילה‪ .‬גם בדמעות של אתי‪ .‬גם‬
‫לרונן‪ .‬אפילו לחשוב את הרעיון הזה רפי לא‬ ‫בתיאורים של חברותיה על האימא הבלשית‬
‫היה מעז אם היה יודע כמה היא תכעס‪ .‬אבל‬ ‫(ומהיכרות של אימא‪ ,‬אין לה ספק שזה עידון‬
‫למה? למה לא ידע? הוא אבא של רונן כמוה‪.‬‬ ‫של התואר שהחברות הצמידו לה)‪ ,‬ועל הילדה‬
‫הוא לא זוכר איך היה נראים חייהם רק עד‬ ‫היותר מדי מיוחדת‪ .‬גם בכך שהן המתנדבות‬
‫של מיכלי‪ ,‬והמרכזת אינה מוכנה להחליף‬
‫לפני שנה וחצי?‬ ‫אותן באחרות חרף התחנונים משני הצדדים‪.‬‬
‫כל גאוותה הייתה על רונן‪ .‬הוא היה ילד גבוה‪,‬‬ ‫"לסמינר יש כללים והבנות תלמדנה לעמוד‬
‫נאה‪ ,‬נעים‪ ,‬צייתן‪ ,‬חרוץ ובעיקר מוכשר‪ .‬הוא‬ ‫בהם‪ .‬זה החינוך שלהן והוא ראשון במעלה"‪.‬‬
‫היה ילד פלא‪ .‬הגננות שלו כולן יצאו מכליהן‬ ‫הדסה מכבדת עקרונות סמינריים ושמחה שגם‬
‫מהבנתו המהירה‪ ,‬מתובנותיו החכמות‬ ‫אתי מתחנכת בסמינר הזה‪ .‬אבל צריך כוחות‪,‬‬
‫ומהידיעות שרכש בכל תחום‪ .‬היא תמיד‬ ‫כוחות שבוודאי ה' נתן בה‪ ,‬כדי להתמודד עם‬
‫חששה על תמיר‪ .‬רק שנה אחת ביניהם‪,‬‬
‫ולתמיר לא היו כל המתנות שהיו לרונן‪ .‬מה‬ ‫זה‪.‬‬
‫יהא עליו? הוא תמיד יקנא בו? הוא תמיד יהיה‬ ‫וגם כדי להתמודד עם העובדה שעכשיו אתי‬
‫כבר אינה יכולה או אינה חשה שהיא יכולה‬
‫מוצלח פחות?‬ ‫לעמוד בכיתה ולומר בטבעיות‪ :‬הי‪ ,‬שלום‬
‫כבר שנה וחצי שהפחד ההוא סוטר על לחיה‬ ‫חברות‪ .‬אני אחות של מיכלי‪ .‬לא נעים לי‬
‫בעוצמה ולועג לה באכזריות‪ .‬אבל הסטירה‬
‫של היום הייתה המצלצלת מכולן‪ .‬תמיר‪ ,‬בן‬

‫שש‪ ,‬כותב‪ .‬רונן‪ ,‬בן שבע‪ ,‬שוכב‪ .‬רק שוכב‪.‬‬
‫הוא לא רץ‪ ,‬הוא לא משחק‪ ,‬הוא לא לומד‪.‬‬
‫בכלל‪ .‬לא לכתוב ולא לקרוא‪ ,‬לא חשבון ולא‬

‫מדע‪ .‬תמיר כותב‪ ,‬רונן שוכב‪.‬‬

‫גליון ‪ | 27.08.20 | 54‬ז' אלול תש"פ ‪43‬‬