Page 46 - מקור מוסמך - גיליון 74
P. 46

‫**‬  ‫"שלום‪,‬‬                                                                          ‫תקציר‪:‬‬
‫"ילדים‪ ,‬אני רוצה לספר לכם משהו‪ .‬אבל רק‬                      ‫שפרה‬                                                          ‫בעבר‪ :‬רבקה‪ ,‬האחות‬
‫אם אתם לא מקנאים‪ ,‬לא מקנאים בכלל‪ .‬לא‬                        ‫ושרי‪.‬‬
                                                            ‫שלום אח‬                                                           ‫החדשה במחלקת‬
                                       ‫מקנאים‪ ,‬נכון?"‪.‬‬      ‫של שפרה"‪.‬‬                                                 ‫ריאות ברזל‪ ,‬שואלת את‬
            ‫קריאת "נכון!" נשמעת מכמה כיוונים‪.‬‬               ‫היום פותחת הדסה‬                                            ‫קודמתה בתפקיד‪ ,‬שיר‪,‬‬
‫שוב מנצלת רבקה את הזמן שבו הד"ר אינה‬                        ‫את הדלת לרווחה‪ .‬הלב שלה קל יותר כשהילד‬                    ‫מדוע משפחתו של אחד‬
‫במחלקה כדי לצבוע בגוונים אחרים את יומם‬
‫של הילדים במחלקה‪ .‬כשהד"ר נוכחת ‪ -‬היא‬                             ‫הנחמד הזה יוצא גם הוא עם מיכלי שלה‪.‬‬                     ‫המטופלים – בנימין –‬
‫אינה מעזה להרבות בהערות‪ .‬העובדה שמינויה‬                     ‫"שלום‪ ,‬אימא של מיכלי‪ .‬אני רוצה לבקש‬                         ‫אינם באים לבקרו‪ .‬שיר‬
‫של רבקה הגיע מגבוה גרם לאניטה להבין‬                         ‫בקשה‪ .‬זה המתנה של היום הולדת שלי‬                             ‫אינה יודעת לענות על‬
‫שפעילותה של האחות החדשה מגובה על ידי‬                        ‫שבקשתי מאימא אבל צריך לבקש גם ממך"‪.‬‬                         ‫השאלה‪ ,‬וכשהן מפנות‬
‫ההנהלה‪ .‬ובכל זאת משתדלת רבקה לספר‪,‬‬                          ‫היא כמעט נרתעת לאחור‪ .‬שום דבר לא יכול‬                     ‫אותה כלפי בנימין – הוא‬
‫לשאול‪ ,‬לצחוק ולשיר כשהיא איש הצוות היחיד‬                    ‫להיות צפוי עם המתנדבות האלו‪ .‬אבל הילד‬                      ‫בוכה ומספר שאינו יודע‬
                                                            ‫הזה תמים וטוב‪ .‬והוא ממשיך לדבר‪" .‬בקשתי‬
                                                   ‫בחדר‪.‬‬    ‫מאימא משחק קופסא חדש ליום הולדת‪,‬‬                                            ‫היכן הוריו‪.‬‬
‫"אז תקשיבו דבר מעניין‪ .‬בתורה של עם ישראל‬                    ‫ובקשתי ממנה שהיא תרשה לי להזמין את‬                              ‫בהווה‪ :‬אלי הלך עם‬
‫כתוב על מישהי אחת‪ ,‬אישה צדיקה שקראו‬                         ‫מיכלי לשחק אתי אצלנו בבית במשחק הזה‬                           ‫שפרה להתנדבות עם‬
‫לה כמו שאני – רבקה‪ .‬לרבקה היו שני ילדים‬                     ‫ובעוד משחקים‪ ,‬פעם אחת כל שבוע‪ .‬פעם‬                       ‫מיכלי‪ .‬הוא משוחח עמה‪,‬‬
‫והרבה נכדים‪ .‬לנכד הקטן שלה‪ ,‬אתם יודעים‬                      ‫אחת בשבוע אימא מרשה‪ .‬בחרתי בכוונה‬                            ‫שואל לדעתה‪ ,‬משחק‬
‫איך קראו? קראו לו בנימין! למי עוד קוראים‬                    ‫משחק שמיכלי נראה לי תאהב‪ .‬את מרשה‪,‬‬                         ‫איתה ומצליח לגרום לה‬
                                                            ‫אימא של מיכלי‪ ,‬שהיא תבוא אלינו הביתה?‬                       ‫לשתף פעולה ולשמוח‪.‬‬
                             ‫בנימין כאן בחדר הזה?"‬          ‫מיכלי אוהבת לשחק אתי‪ ,‬את יכולה לשאול‬                     ‫שפרה נדהמת לראות את‬
                                     ‫אין קול ואין עונה‪.‬‬                                                                  ‫האינטראקציה ביניהם‬
                                                                                                            ‫אותה!"‬         ‫ומתחילה להבין שגם‬
‫"לבנימין החמוד הזה‪ .‬אתם רואים אותו? אז‬                      ‫הדסה מתכופפת לגובה עיניה של מיכלי‪.‬‬                           ‫למיכלי יש לב‪ ,‬רצונות‬
‫בגלל שהחלטתי שאני נמצאת עכשיו רחוק‬                          ‫"מיכלי‪ ,‬הילד החמוד הזה ששיחק אתך שבוע‬
‫מהנכדים שלי‪ ,‬וגם בנימין נמצא עכשיו רחוק‬                     ‫שעבר‪ ,‬רוצה להזמין אותך הביתה שלו לשחק‬                                         ‫ואישיות‪.‬‬
‫מסבתא שלו – אני הולכת להיות סבתא של‬
‫בנימין‪ .‬אבל אתם לא מקנאים! גם אתכם אני‬                                                                         ‫אתו"‬    ‫‪24‬‬
‫אוהבת‪ ,‬אבל רק של בנימין אני סבתא‪ .‬אל‬                        ‫"כל שבוע! תגידי לה שכל שבוע אימא שלי‬
‫תקנאו בו!‪ .‬בוקר טוב‪ ,‬בנימין‪ .‬הנה סבתא‪ .‬מה‬
‫נשמע‪ ,‬נכד? מה שלומך‪ ,‬ילד טוב? ישנת טוב‬                                                                     ‫מרשה!"‬
                                                            ‫"את שומעת מיכלי? כל שבוע אימא של‬
                                   ‫בלילה‪ ,‬נכד שלי?"‪.‬‬        ‫הילד החמוד מסכימה שתבואי לשחק אצלם‪.‬‬
‫כל המילים נאמרות בקול‪ .‬הקנאה בטוח‬                           ‫זאת אומרת שחוץ מפעם אחת שאת הולכת‬
‫קיימת‪ .‬ואף אחד מהילדים כאן לא מלקק‬                          ‫לטייל עם שפרה ושרי‪ ,‬את עוד פעם אחת‬
‫דבש‪ .‬לא מגיע להם לקנא‪ .‬אבל אף אחד‪,‬‬                          ‫תלכי לבית של שפרה ואח שלה ותשחקי שם‬
‫חוץ מבנימין‪ ,‬לא חסוך ביקורים לחלוטין‪ .‬לא‬
‫דואג למשפחה שלו בדאגה גדולה ואיומה כמו‬                                             ‫במשחק חדש‪ .‬את רוצה?"‪.‬‬
‫בנימין‪ ,‬ולא מרגיש נטוש ונבגד כשם שיכול‬                      ‫מיכלי אינה עונה‪ .‬דקה שלמה היא לא מגיבה‬
‫לחוש רק ילד בן שש שמאז חלה לא ראה איש‬                       ‫כלל‪ ,‬פניה התמות ממשיכות לשמור על‬
‫מבני משפחתו‪ .‬ולכן לא אכפת לרבקה שיקנאו‪.‬‬                     ‫ארשת רגועה אבל חתומה‪ .‬הדסה וגם שפרה‬
‫העיקר שתשומת הלב שבנימין מקבל תהיה‬                          ‫כבר מתחילות להרגיש אכזבה קטנה‪ .‬אבל‬

                        ‫הרבה ביותר שיכולה להיות‪.‬‬                                               ‫אלי שוב מתערב‪.‬‬
‫כשאימא של רונן מביאה ספר מספריית‬                            ‫"אני כבר מכיר אותה‪ .‬נכון מיכלי שאני מכיר‬
‫הקיבוץ‪ ,‬מקריאה אותו רבקה לילדים כשהיא‬                       ‫אותך? אין לה כוח לעבוד קשה‪ ,‬או בעצם יותר‬
‫עומדת ליד בנימין‪" .‬כל הילדים יכולים לראות‪.‬‬                  ‫נראה לי שלוקח לה זמן לחשוב על התשובה‪.‬‬
‫אני דואגת שכולם יראו‪ .‬אבל אני עומדת ליד‬                     ‫לכן צריך לשאול אותה פעם שניה‪ .‬אימא‬

 ‫בנימין‪ ,‬כי הוא הנכד שלי‪ .‬הנכד החמוד שלי"‪.‬‬                                 ‫שלה‪ ,‬תשאלי אותה פעם שניה!"‪.‬‬
‫הוא מקבל טיפול – ראשון מכולם‪ ,‬והוא זוכה‬                     ‫הדסה נושמת עמוק מאוד‪" .‬איך קוראים לך‪,‬‬
‫לשיחות קצרות של התעניינות ככל שמאפשר‬
‫לרבקה הזמן העומד לרשותה‪ .‬וזמן הוא דבר‬                                                                         ‫ילד?"‬
‫גמיש‪ ,‬תלוי מאוד ברצונות‪ .‬בנימין נמצא כאן‬                                                        ‫"קוראים לי אלי"‪.‬‬
‫לבדו‪ .‬לבדו כבר כמה חודשים‪ .‬האם משפחתו‬                       ‫"מיכלי‪ ,‬אלי רוצה שתבואי לשחק אתו אצלו‬
‫נטשה אותו? האם הם לא רוצים עוד בילד נכה‬                     ‫בבית במשחק חדש שהוא קיבל ליום ההולדת‪.‬‬
‫שעתידו אינו ידוע? האם יתכן שרק חוסר זמן‬                                       ‫את רוצה ללכת לשחק איתו?"‪.‬‬
‫גורם לנטישה הזו? או אולי צרה שהתרגשה‬                        ‫המתח בחדר המדרגות אינו ארוך‪ .‬תוך כמה‬
‫עליהם? אולי משהו במשפחה שם לא בסדר?‬                         ‫שניות מיכלי מניעה את ראשה בתנועות‬
                                                                               ‫ברורות ומכוונות מעלה ומטה‪.‬‬
                           ‫ההורים אינם מתפקדים?‬             ‫"הו‪ ,‬מיכלי! אני ידעתי שתרצי לשחק אתי!‬
‫לרבקה לא היה את המידע ולא היו לה‬                            ‫עכשיו תגידי‪ :‬נכון את אוהבת לשחק עם‬
                                                            ‫אלי?" אלי ממתין כמה שניות‪" .‬נכון שאת‬
                                  ‫התשובות לשאלות‪.‬‬           ‫אוהבת לשחק עם אלי? אוהבת שמשחקים‬
‫היה רק הצוהר שהיא פתחה לילד שבתוך‬                           ‫אתך?" שוב הוא ממתין‪" .‬אוהבת לשחק! כן?"‪.‬‬
‫המכונה‪ ,‬לילד שמוקף בסורגים כמעט ממשיים‪,‬‬                     ‫שוב מיכלי אינה מאכזבת‪ ,‬וארבע זוגות עיניים‬
‫ויש לו לב בפנים‪ ,‬דואג וכאוב‪ ,‬ועיניים גדולות‬                    ‫שמרוכזים רק בה מקבלים תשובה חיובית‪.‬‬

                     ‫שמחכות למישהו שיבחין בהן‪.‬‬

‫גליון ‪ | 15.08.20 | 52‬כ"ה מנחם אב תש"פ ‪43‬‬                                                                                                            ‫‪46‬‬
                                                               ‫י"ז שבט תשפ"א | ‪ | 30.01.21‬גיליון ‪74‬‬
   41   42   43   44   45   46   47   48   49   50   51