Page 62 - מקור מוסמך גיליון 239

‫בס“ד‬

‫שבתיריהיאהה!‬

‫קדימון‬

‫אולי זה הרעש‪.‬‬ ‫היא פותחת את החלון שלה לשמש‪.‬‬
‫צעקות עולות ויורדות‪ ,‬גרון ניחר שם‪ ,‬ממול‪,‬‬ ‫למרות שהשמש שם‪ ,‬חמה מתמיד‪ ,‬והכביסה‪,‬‬
‫לבנה ומעומלנת – מתנופפת ברוח האביכה‪ ,‬היא‬
‫זגוגיות החלון המצוחצחות שלה נרעדות‪.‬‬
‫הגרניום באדניות מכופף את ראשו‪.‬‬ ‫לא מצליחה לחייך‪.‬‬
‫אולי זה בגלל הכביסה של "ההיא" שמזדקרת‬
‫ובערב‪ ,‬שסוף סוף יש שקט‪ ,‬שסוף סוף אפשר‬
‫לפתוח איזה ספר במרפסת הקטנה‪ ,‬ששילמו‬ ‫בעיניים שלה‪ .‬מרגיזה ומתריסה‪.‬‬
‫עליה כל כך הרבה‪ ,‬להרגיש את משב הרוח‪,‬‬ ‫שחור ולבן מעורבבים בצבעוני‪ .‬חולצה שהיתה‬
‫שחיכו לה כל היום‪ ,‬דווקא אז צריכה השכנה‬ ‫פעם לבנה תלויה בצוותא עם שני גרביים‬

‫להתחיל לנגן‪.‬‬ ‫שחורות‪.‬‬
‫והיא לא מנגנת באורגנית עם אוזניות או אקדח‬ ‫למה? למה?‬
‫אולי זה לא בגלל הכביסה‪.‬‬
‫עם משתיק קול‪ ...‬ממש לא‬ ‫אולי היא לא קטנונית עד כדי כך‪.‬‬
‫דווקא בטוּ ָבּה‪ ,‬מכל הכלים בעולם‪ ,‬בחרה השכנה‬ ‫אולי זה יותר עמוק‪.‬‬
‫או יותר קטן‪.‬‬
‫בטובה‪ ,‬לנגן‪.‬‬ ‫אולי אלו הילדים‪.‬‬
‫והיא גם‪ ,‬כנראה‪ ,‬לא יודעת לנגן יותר מידי‪.‬‬ ‫ילדים מרושלי פאות‪ ,‬בנות ארוכות שמלות‪,‬‬
‫או שזו הטובה‪ ,‬שהיא כנראה כלי לעינוי אסירים‪,‬‬ ‫שגוררים בעצמם את אשפתון הפח ומותירים‬
‫שובל ארוך של ניחוח רע מהמעלית ועד חדר‬
‫ולא ממש כלי נגינה‪...‬‬ ‫הפחים‪ .‬זורקים עטיפות של איגלו צבעוניות‬
‫והקול שלה‪ ,‬עצמה‪ ,‬שעולה ויורד בטלפונים‬ ‫ודביקות‪ .‬בעצמה כמעט החליקה‪.‬‬
‫אינסופיים‪ ,‬בצעקות‪ ,‬בוויכוחים‪ ,‬בהוראות לא‬

‫נגמרות לילדים עד אמצע הלילה‪.‬‬
‫שתהיה בריאה‪.‬‬

‫מוצ"ש פרשת שלח כ"ג סיון תשפ"ד | ‪ | 29.06.24‬גיליון ‪239‬‬ ‫‪62‬‬