Page 42 - מקור מוסמך גיליון 88
P. 42
"למה להפסיק? אלפרד?" מני הביט בו בעיניו התכולות, בפרק הקודם:
הענקיות .פתאום בלט גילו הצעיר ,15בסה"כ .ילד. 2012
"אתה רצית להפחיד אותו מני .התכוונת להגיד לו שאתה חוזה מני ואלפרד מגיעים לחווה הגלילית של פרד הר זהב.
בכוכבים ",קצף ניתז מפיו של אלפרד" ,סליחה ,בקפה שיקרה מני נכנס לחנותו של הר זהב כשהוא עטוף בבגדי אישה
לו משהו נורא אם הוא לא יבוא לקרוון ה'הגשמת חלומות
במציאות מדומה' מני זה שקר! זה סחיטה מהסוג הכי גרוע שחורים המכסים את כל גופו.
מצפה יריחו
שיכול להיות!"
"על מה אתם מדברים?" פרד הר זהב היה מרותק להתרחשות לוכד הסופות האמריקני ג'ימי רוטר ,והאדם שהוא נשכר
המוזרה שבחנותו הקטנה "לאן רצית שאני יבוא?" שאל את מני כדי לרכוש את אמונו מישאל פרנך משוחחים ביניהם שיחת
הפגוע והמתחרט. ידידים נעימה.
"לפגוש את אבא שלך .בקרוון שלנו" השיב מני בקול קטן כפר ניעמה ,ישראל
פרוק אבו לריף מתארגן לפגישתו עם ג'ימי רוטר ,בטורקיה
ואומלל. מזכירים לו לוודא שהסיכה שהוחדרה לזרועו של רוטר עדיין
"טוב אני אבוא ,רק אל תריבו לי" הסכים פרד למרבה שם וממלאת את פעולתה.
ההשתוממות" .ואתה ",הצביע לעבר מני "לא נעלבתי ממך,
________
הכל בסדר". 2012
בני ברק
"בקשה?" שאל פרד הר זהב ,הבחור המגודל" ,מה הבקשה
כמה אנשים מוצאים את מותם בכל שנה מתאונות דרכים? שלך גברת?"
זה עצוב .עצוב שהתרגלנו ,ועצוב שסבתא לאה אחת,
שנשמתה הטהורה הושבה ליוצרה במוצ"ש בדרך אור הגנוז- ה'גברת'( ,מני) העטופה בבד שחור עבה מכף רגל ועד ראש
התנועעה קלות" .אולי הבקשה שלי מוזרה קצת ,אבל היא
בני ברק ,היא אחת מהם.
בעלה ,מנחם ,יצא גם הוא בשן ועין .אך חיוו נותרו לו לשלל. חשובה ומשתלמת".
חייו? אם אלו חיים דיינו .הוא מאן להתנחם על פטירת אשתו. "מה?" הסתקרן הבחור.
כששכב בבית החולים ,מובל בחיפזון לניתוח כריתת רגל שמאל מה? .אלפרד המתוח קיווה שמני לא עומד לעשות שטויות.
"אני רוצה כוס קרטון משומשת" ביקש מני וניסה לשוות לקולו
מהברך ומטה ,הוא עדיין התכחש. גוון נשי" .אבל דווקא כוס ששתו בה קפה ,ודווקא כוס שאתה
"אשתי חייה!" הוא צעק ,בוכה את נשמתו "היא חייה ,זה לא שתית בה ,בחור" מני הצביע לעבר פרד הר זהב ההמום
יתכן!" .לאט לאט למדה אותו המציאות העגומה שזה יתכן .וזה
"למה?"
היה נורא. "הו הו ,לא תאמין בחור" צחק מני.
לאחר חודשיים ,כשמצבו הפיזי לא היווה סיבה להשאירו בבית אל תעשה שטויות .אל תסתבך ,אלפרד שלח לעברו מבטים
החולים הוא רצה לחזור הביתה .אבל בנימין ושרה התחננו אילמים ,מתחננים .למני אין גבולות.
בעדינות שיבוא אליהם ,ביודעם שזה הדבר הנכון כעת .הוא "אני קוראת בקפה" בדה מני שטות מדופלמת .הוא סובב את
ידיו הלוך ושוב להגברת הרושם המסתורי "בחור ,אני יכולה
נזקק לעזרה יום יומית ,ונאלץ לקבל את הצעתם. לדעת עליך דברים לפי הסתכלות במשקע שנישאר בכוס
כך ,ישוב על כיסא גלגלים ,שבר כלי ,שבור ורצוץ הגיע מנחם הקפה שלך לאחר ששתית ממנה"
"מני תפסיק!" אלפרד התפוצץ .יש גבול לכל תעלול.
לבית בנו בנימין ,כשעיניו עדיין נפוחות מבכי וליבו דווי וכואב. "די ,מני! תפסיק הרגע הזה עם הבדיחה הגרועה
שרה הייתה בטוחה שכשיראה סבא מנחם את ביתו תהילה הוא הזאת!" אלפרד משך בכעס פראי את הבד השחור
ימס מייד .הוא הרי לא ראה אותה חודש ,ולא שמע אודותיה מגופו של מני ,מגלה לעיני פרד הר זהב את
דמותה האמיתית והפגועה של ה'אישה'.
דבר לאחר שציפה שנים כה רבות ללידתה.
אבל האפאטיות המוזרה וחוסר העניין שליוו את מנחם מאז 7
התאונה לא נעלמו בראותו את תהילה העיוורת שגדלה
להפליא בחודש הזה ,אולי להפך.
"בנימין קח את התינוקת ממני" הוא ציווה על בנו ,לא מסתכל
אפילו על ביתו שהניחו על ברכיו הנכות.
"אבא "...בנימין היה שבור בעצמו .יתום צעיר" .זו תהילה שלך,
התינוקת האהובה והקטנה שלך ,שכל כך התגעגעה לאבא
שלה".
"אני יודע מי זה בנימין" עיניו של מנחם שוטטו בנקודה סתמית
רחוקה ,ידיו היו רפויות על כיסא הגלגלים .הוא לא שלח אותן
לגעת בביתו "קח את התינוקת ממני כמו שביקשתי".
בנימין לקח את אחותו העיוורת וחיבק אותה בעוז ,היא חייכה,
מאושרת .לא מודעת ליתמותה מאם .לא מודעת להתעלמות
האב .לא למשמעות העיוורון .עולמה שלם ושמח.
ושרה ,עמדה בפתח החדר ודמעות רותחות התגלגלו על חייה.
לא על פטירת חמותה ,על כך התאבלה בשבעה וגם תתאבל
לעולם .לא על תהילה ,גיסתה המסכנה והיתומה .אפילו לא על
בנימין השבור.
היא לא יכלה לשאת את זה ,שאבא של תהילה המהמת בת ה5
חודשים לא מכנה אותה בשמה .הוא קרה לה רק 'התינוקת'.
מצפה יריחו
מישאל פרנך פתח את דלת ביתו.
מארז ענק ,בגודל אדם מפוצץ בהמוני קופסאות קפה מכל
הסוגים והמינים ניבט לעברו.
היה שם דף באותיות אנגליות מסולסלות "עבור מישאל היקר,
מקווה שקלעתי לטעמך"
"מה "..הוא השתנק בתדהמה "זה"?...
שליח חייכן ניגלה פתאום לעיניו ,וביקש את חתימתו על קבלת
המשלוח" .מג'ימי רוטר" הוא הסביר באדיבות" .הוא אמר
למסור מזל טוב לרגל יום הולדתך ה ,30ושהוא מאחל לך עוד
הרבה שנים טובות ויפות" והסתלק.
"אה ,זה?" אפרת לא הייתה המומה כמותו "הוא התקשר אלי
שלוש פעמים לברר איזה מאכל אתה הכי אוהב" היא גיחכה
והיטיבה את משקפיה "מה יכולתי לענות לו?!".
ואז שניהם פרצו בצחוק מתגלגל ,והתקשו עד מאד להירגע
מגלי הצחוק שאפפו אותם.
י"א סיון תשפ"א | | 22.05.21גיליון 88 42
