Page 427 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 427

‫‪Pg: 427 - 14-Back 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

                    ‫פרק מה‬

             ‫שבטים‬

‫גשם ניתך על יריעות האוהל‪ ,‬זרזיפי הגשם המנטפים מחרישים‬
‫את קול הבכי החנוק‪ַ .‬י ֲע ֹקב מביט באהבה באשתו הבוכייה‪ ,‬רחמיו‬
‫נכמרים על כאב האישה שאינה נושאת ברחמה פרי בטן‪ .‬עיניו‬

                ‫זולגות דמעות כנגד דמעות עיניה הצובטות את ליבו‪.‬‬
‫"הבה לי בנים!" אומרת בבכי כנגד בעלה היושב דומם מולה‪,‬‬

                                                   ‫"ואם אין‪ ,‬מתה אנוכי!"‬
‫"אנא‪ ,‬יקירה‪ ,‬אל נא תבכי‪ ,‬בטוח אני כי בקרוב נזכה בבנים"‪ ,‬אמר‬

                    ‫ַי ֲע ֹקב בניסיון לרומם את רוחה של אשתו הכואבת‪.‬‬
‫בכי מתגבר פורץ את מחסומי הפה המנסים לדוחקו‪" .‬לך קל‬
‫לדבר! זה לא כואב לך!" ממררת ָר ֵחל‪" ,‬לך יש שלושה בנים‬
‫מאחותי ֵל ָאה‪ ,‬לך יש את ְרא ּו ֵבן‪ִׁ ,‬ש ְמע ֹון ו ֵל ִוי ועוד אחד בדרך! לך‬
‫לא חסר ילד לחבוק בין זרועותיך! אתה לא מרגיש את הצער של‬
‫אדם חסוך בנים! תן לי בנים‪ ,‬ואם לא לשם מה לחיות?" קוראת‬

                                                                  ‫במר גורלה‪.‬‬
‫ַי ֲע ֹקב חש כעס גואה בתוכו‪ ,‬יודע כי כל ליבו מסור לאשתו ָר ֵחל‪,‬‬
‫וכל רצונו הוא להשלים את חסרונה‪ .‬הוא מבין כי צערה הוא אמיתי‬
‫וצודק‪ ,‬אך הוא גם יודע כי לא עליו להפנות את טענותיה‪" .‬התחת‬
‫אלוקים אנוכי‪ ,‬אשר מנע ממך פרי בטן?!" שואל‪ ,‬מנסה לעצור‬

                                    ‫בחרון אף‪ ,‬הנגרם מכאבו‪ ,‬את צערה‪.‬‬
‫קול בכייתה של ָר ֵחל גבר מהצער על תשובתו הכועסת של בעלה‬
‫שלא חש את כאבה‪" :‬וכי כך ענה ִי ְצ ָחק אביך לאשתו ִר ְב ָקה?! אתה‬

‫‪427‬‬
   422   423   424   425   426   427   428   429   430   431   432