Page 467 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A

‫‪Pg: 467 - 15-Back 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫היוקרתי‪ ,‬וילונות כבדים מחפים על חלונות הענק המשקיפים אל‬
‫העיר הגדולה‪.‬‬

‫על רצפת השיש יושבת ילדה קטנה ממררת על מר גורלה‪ .‬בגדיה‬
‫הקרועים של ִדי ָנה לא מצליחים לכסות את גופה השבור ונפשה‬

‫המרוסקת‪.‬‬
‫לנוכח הילדה יושב גבר צעיר‪ ,‬עיניו זולגות דמעות על צערה‬
‫של הילדה היושבת לפניו‪" .‬אל תבכי‪ ,‬יקירתי"‪ ,‬לוחש ל ִדי ָנה‬
‫בעודו מוחה את דמעותיו‪" .‬אני מצטער שעשיתי את מה שעשיתי‬
‫נגד רצונך‪ .‬אני מבין שלא הייתי בסדר‪ ,‬אבל בבקשה תביני אותי‪,‬‬
‫לא יכולתי להתאפק מלעשות זאת‪ .‬מהיום שראיתי שהגעתם את‬
‫ומשפחתך לעיר לא יכולתי להפסיק מלחשוב עלייך‪ ,‬מלחלום עלייך‬
‫ומלרצות אותך לי‪ .‬אינני יכול להסביר לך מה עבר עלי כל יום‪ ,‬מאז‬
‫שראיתי אותך ועד היום‪ :‬לא יכולתי לאכול ולשתות‪ ,‬לא לישון‪ ,‬לא‬
‫לתפקד‪ .‬רק עלייך חשבתי כל היום וכל הלילה"‪ ,‬קולו של האיש‬
‫נשמע רצוץ‪" .‬לצערי‪ ,‬ידעתי כי אם אבקש אותך מאביך‪ ,‬הוא בוודאי‬
‫יסרב לבקשתי‪ ,‬לכן הייתי חייב לשלוח את הבנות שישירו וינגנו‬
‫ליד הבית שלך על מנת שתצאי אליהן ולהביא אותך אלי‪ .‬אני רוצה‬

‫להתחתן איתך‪ִ ,‬די ָנה‪"...‬‬
‫קול בכייתה של ִדי ָנה התגבר‪ ,‬מנסה להשתיק את הקול המנסה‬
‫לנחמה על העוולה שנעשתה לה‪ .‬הכאב על הצער שיאפוף את אביה‬
‫ובני משפחתה בעת שייוודע להם את שנעשה לה הגביר את היגון‪.‬‬
‫ִדי ָנה טופחת ביגון על ראשה‪ ,‬מבינה כי אשר עולל לה לא היה קורה‬

‫אילו הייתה מקשיבה לאביה‪ .‬רגשות אשם ממלאים את ליבה‪.‬‬
‫קול דיבור האיש התחדש‪" :‬אנא‪ ,‬יקירת ליבי‪ ,‬אל נא תמשיכי‬
‫לבכות‪ .‬אני לא אדם רע‪ ,‬אני אהיה לך בעל טוב‪ .‬לא ייחסר לך דבר‬
‫בעולם‪ ,‬לא כסף‪ ,‬לא זהב‪ ,‬לא משרתים ושפחות‪ ,‬את הכול אני אתן‬
‫לך‪ .‬את צריכה להתחתן בסופו של דבר‪ .‬עם אחד מאחיך אינך יכולה‬
‫להתחתן‪ ,‬ולכן ממילא תצטרכי להתחתן עם אחד מיושבי ארץ ְּכ ַנ ַען‪.‬‬
‫לא יכולתי לחשוב על האפשרות שמישהו אחר יתחתן איתך‪ ,‬לכן‬

‫‪467‬‬