Page 175 - MOTIV-MALCHUT SHLOMO.MOTIV-MALCHUT SHLOMO.1A
P. 175

‫‪Pg: 175 - 6-Back 21-10-20‬‬

‫מלכות שלמה‬

‫שעה ארוכה צעד כשליבו גדוש בהרגשת החידלון‪ .‬הוא ניסה לשאת‬
‫עיניו למרומים ולהתעלם מהכאב המכריחו להיות גוחן ושחוח‪ ,‬חש את‬
‫הייאוש מושכו כלפי מטה‪" .‬האם כך צריך בן ישראל לחשוב?!" שמע‬
‫לפתע קול פנימי תקיף מדבר אליו‪" .‬האם כך התנהג אביך כשהצרות‬
‫תקפו עליו שוב ושוב? האם הוא נפל לזרועות הייאוש והעצב וביקש‬
‫לשים קץ לחייו? האם כך חשבו אבותיך הקדומים? האם נחשון בן‬
‫עמינדב התייאש כשראה את צבא מצרים עומד להדביקם כשים‬
‫סוף עומד מולו? אבי לא התייאש! נחשון בן עמינדב נשא תפילה‬
‫וקפץ למים עד שהמים נבקעו! האם אתה מזרעם או שהינך גוי מגויי‬
‫הארץ שאיננו מאמין שלעולם יש תקווה?! איך אבא היה אומר כל‬
‫הזמן? אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן‬
‫הרחמים!"‪ .‬שלמה הרים ראשו מעלה‪ ,‬מסיט מדעתו את הכאב הקורע‬
‫את גופו ונושא ידיו למרומים בתחינה‪" :‬אני בידך‪ ,‬אבי היקר שבשמים‪.‬‬
‫עתה אני יודע כי אין לי בעולם כלום מלבדך‪ .‬עכשיו אני מבין כי כל‬
‫מה שהיה לי לא היה בעצם שלי‪ ,‬והדבר היחיד שיש לי זה האמונה בך‪.‬‬
‫רק אתה יכול להושיעני ולמשות אותי מציפורני המוות של הייאוש‬
‫והחידלון‪ .‬אין עוד מלבדך‪ ,‬והנני לפניך לעשות בי הטוב בעיניך"‪.‬‬
‫דמעות חמימות עלו בעיניו בהכירו כי הניסיון אשר הוא עובר כעת‬
‫הינו הניסיון הקשה ביותר בחייו‪ .‬ניסיון שאותו עליו לעבור ויהי מה‪,‬‬
‫משוכה שאחריה יוכל להיות בן טוב יותר לאביו שבשמים ומלך טוב‬
‫יותר לעמו‪ .‬הרגשת תקווה החלה מפעמת בו‪ .‬הוא העביר ידיו על פניו‪,‬‬
‫שוטף אותן בעזרת הדמעות הרבות המכסות אותן‪ .‬חלון קטן מפיץ‬
‫אור נעים נראה בקרן זווית‪ ,‬ושלמה יישר דרכו אל עבר הדלת שעל‬
‫יד החלון‪ .‬בעדינות‪ ,‬נקש על הדלת‪ .‬פסיעות נשמעו מתקרבות אליו‪,‬‬

                                       ‫הוא העלה חיוך נבוך על פניו‪.‬‬
‫"כן?! מי אתה? ומה אתה רוצה?!"‪ ,‬אמר קולו התקיף של האיש‬

                                            ‫העומד על סף דלת ביתו‪.‬‬
‫שלמה השיב בקול חלוש‪" :‬שלום אדוני‪ .‬איש נווד אנוכי שהגיע‬
‫הנה מארץ רחוקה‪ .‬עייף ורעב אני‪ ,‬ואין דבר שיגן עליי מצינת הלילה‬

‫‪175‬‬
   170   171   172   173   174   175   176   177   178   179   180