Page 217 - MOTIV-YEMY HSOFTIM.MOTIV-YEMY HSOFTIM.1A
P. 217

‫‪Pg: 217 - 7-Front 21-10-20‬‬

‫ימי השופטים‬

‫" ְו ַע ָּתה ִאם ֶּב ֱא ֶמת ּו ְב ָת ִמים ֲע ִ ׂשי ֶתם ַו ַּת ְמ ִליכ ּו ֶאת ֲא ִבי ֶמ ֶל ְך‪ְ ,‬ו ִאם ט ֹו ָבה‬
‫ֲע ִ ׂשי ֶתם ִעם ְי ֻר ַּב ַעל ְו ִעם ֵּבית ֹו‪ְ ,‬ו ִאם ִּכ ְגמ ּול ָי ָדיו ֲע ִ ׂשי ֶתם ל ֹו‪ֲ  .‬א ֶׁשר ִנ ְל ַחם‬
‫ָא ִבי ֲע ֵלי ֶכם‪ַ ,‬ו ַ ּי ְׁש ֵל ְך ֶאת ַנ ְפ ׁש ֹו ִמ ֶּנ ֶגד ַו ַ ּי ֵ ּצל ֶא ְת ֶכם ִמ ַ ּיד ִמ ְד ָין‪ְ  .‬ו ַא ֶּתם‬
‫ַק ְמ ֶּתם ַעל ֵּבית ָא ִבי ַה ּי ֹום‪ַ ,‬ו ַּת ַה ְרג ּו ֶאת ָּב ָניו ִׁש ְב ִעים ִאי ׁש ַעל ֶא ֶבן ֶא ָחת‪,‬‬
‫ַו ַּת ְמ ִליכ ּו ֶאת ֲא ִבי ֶמ ֶל ְך ֶּבן ֲא ָמת ֹו ַעל ַּב ֲע ֵלי ְׁש ֶכם‪ִּ ,‬כי ֲא ִחי ֶכם ה ּוא‪ְ  .‬ו ִאם‬
‫ֶּב ֱא ֶמת ּו ְב ָת ִמים ֲע ִ ׂשי ֶתם ִעם ְי ֻר ַּב ַעל ְו ִעם ֵּבית ֹו ַה ּי ֹום ַה ֶ ּזה‪ׂ ִ ,‬ש ְמח ּו‬
‫ַּב ֲא ִבי ֶמ ֶל ְך ְו ִי ְ ׂש ַמח ַּגם ה ּוא ָּב ֶכם‪ְ  .‬ו ִאם ַא ִין ֵּת ֵצא ֵא ׁש ֵמ ֲא ִבי ֶמ ֶל ְך ְו ֹתא ַכל‬
‫ֶאת ַּב ֲע ֵלי ְׁש ֶכם ְו ֶאת ֵּבית ִמ ּל ֹוא ְו ֵת ֵצא ֵא ׁש ִמ ַּב ֲע ֵלי ְׁש ֶכם ּו ִמ ֵּבית ִמ ּל ֹוא‬
‫ְו ֹתא ַכל ֶאת ֲא ִבי ֶמ ֶל ְך"‪ .‬יותם סיים את דבריו ונס מהמקום‪ ,‬יודע הוא‬

                 ‫כי אבימלך כבר ישלח את אנשיו בשביל לצוד אותו‪.‬‬

‫"ששש‪ ...‬הנה מתקרבת שיירה"‪ ,‬לחש אחד האורבים לחבריו‬
                                       ‫היושבים על העצים במעבה היער‪.‬‬

‫"אני מקווה שאבימלך המנוול יהיה שם‪ ,‬בשמחה ובששון אוריד‬
               ‫לו את הראש מעל כתפיו"‪ ,‬סח החבר בחריקת שיניים‪.‬‬

‫"אני מתכוון להשיג אותך‪ ,‬ידידי‪ ,‬אבל אם לא‪ ,‬לא נורא‪ ,‬העיקר‬
‫הוא להיפטר מהנבלה הזאת‪ .‬הוא מולך על כל הארץ כאילו הוא‬
‫איזה אדם חשוב‪ ,‬לוקח מיסים כמה שמתחשק לו‪ ,‬חי חיי תענוגות‬

                                              ‫על חשבוננו"‪ ,‬סנט השלישי‪.‬‬
                                           ‫"ששש‪ ...‬שלא ישימו לב‪."...‬‬

‫רוכב העגלה הביט לצדדיו בעצבנות‪ ,‬ההכרח לעבור בתוך היער‬
‫שבו נמצאים השודדים אשר עזבו את שכם עקב התעללות אבימלך‪,‬‬
‫מרט את עצביו‪ .‬שני הרוכבים בעגלות שמאחוריו הביטו גם הם‬

                      ‫בעצבנות לכל עבר‪ ,‬מייחלים להגיע לקצה היער‪.‬‬
‫"עצרו במקומכם!"‪ ,‬ניתנה הפקודה‪ .‬עשרים בחורים צעירים‬
‫זינקו מהעצים אל העגלות בעוד חמישים מחבריהם יוצאים מבין‬
‫סבך העצים‪" .‬אני במקומכם לא הייתי עושה שטויות!"‪ ,‬אמר אחד‬

‫‪217‬‬
   212   213   214   215   216   217   218   219   220   221   222