Page 446 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 446

‫‪Pg: 446 - 14-Back 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫ה ֹו ֵׁש ַע והעוזרים לו רצו לזרז את האנשים להמשיך בדרכם‪ .‬קולות‬
     ‫סירוב מועטים עלו מקרב האנשים אשר חפצו להמשיך בביזה‪.‬‬

‫"אנחנו ממשיכים כעת!"‪ ,‬אמר ה ֹו ֵׁש ַע לאנשים הנשרכים במורת‬
‫רוח לעבר המסע למקום לא ידוע‪" ,‬מי שרוצה‪ ,‬יכול להישאר כאן‬

                                                                       ‫לבדו"‪.‬‬

‫"אבא‪ ,‬אני רוצה לשתות‪ ,‬אני צמאה מאד!"‪ ,‬נשמע קולה של ילדה‬
                                                    ‫קטנה ההולכת שחוחה‪.‬‬

‫פני האב קדרו‪ ,‬שלושה ימים חלפו מאז חצו את הים‪ ,‬שלושה‬
‫ימים של הליכה בקרב ענני הכבוד החופפים עליהם‪ .‬המים אשר‬
‫נשא עימו בנודות המים תמו‪ .‬הרגשת יובש הלשון החלה להציק‪,‬‬
‫דם בצבץ מהשפתיים הסדוקות מצמא‪" .‬אני יודע חמדתי‪ ,‬אך כלו‬

                                                                   ‫כל המים"‪.‬‬
‫דמעות זלגו מעיניה של הילדה‪" :‬אבל אבא‪ ,‬אני צמאה!!!"‪,‬‬
‫קול בכי שעלה מפיה של הילדה הצטרף לבכי אלפי ילדים אחרים‪.‬‬
‫דיונות החול של המדבר האין סופי נראו צחיחות ויבשות‪ .‬התקווה‬
‫למצוא מים להרוות את הצימאון ההולך ומתגבר נראתה קלושה‪.‬‬

   ‫דמעות החלו להינגר מעיניו של האב‪ ,‬דמעות של ייאוש ואבדון‪.‬‬
‫"אמרתי לך שלא היינו צריכים את כל השיגעון הזה!"‪ ,‬לחש‬
‫ברפיון חבר שהלך לצד האב‪" .‬אני לא יודע איך הם הצליחו לשכנע‬
‫אותנו לצאת למסע המוות הזה‪ .‬אני יודע שראינו הרבה ניסים עד‬
‫עתה‪ ,‬אך מה זה יועיל לנו אם נהיה פגרים מתים בלב המדבר!"‪.‬‬

                          ‫האיש כשל על מקומו‪ ,‬מסרב לקום על רגליו‪.‬‬
‫האב הביט בחברו‪ ,‬בתוך תוכו בצבצה האמונה כי לא ייבצר‬
‫מהשם להושיע את עמו גם בצרה הזאת אך בשכלו הבין כי סופו‬

                                                  ‫וסוף כלל העם קרב ובא‪.‬‬
‫"מים!!! מים!!!"‪ ,‬נשמעה קריאת גיל מההולכים בראש המחנה‪.‬‬

                                                                           ‫‪446‬‬
   441   442   443   444   445   446   447   448   449   450   451