Page 471 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 471

‫‪Pg: 471 - 15-Back 21-10-20‬‬

‫דור המדבר‬

‫ִי ְתר ֹו הביט ב ֹמ ֶ ׁשה בפליאה בראותו את הכבוד אשר חתנו המלך‬
  ‫מנחיל לו‪ ,‬מתבייש על אשר פקפק אם יקבל ֹמ ֶ ׁשה את פניו ברצון‪.‬‬

‫ֵּג ְר ׁ ֹשם ו ֱא ִלי ֶע ֶזר רצו לחיק זרועותיו החסונות של אביהם‪ ,‬מתרפקים‬
                                        ‫על חום האב שכה היה חסר להם‪.‬‬

‫דמעות זלגו מעיניה של ִצ ּפ ֹו ָרה בראותה את אישה האהוב מקבלם‬
‫באהבה‪ .‬קול בכי שנוק של אושר נשמע מפיה בראותה את המבט‬

                          ‫הרך והאוהב של ֹמ ֶשׁה המביע אין קץ מילים‪.‬‬
‫ֹמ ֶשׁה חיבק ונישק את חותנו‪ ,‬הוביל אותו אל תוך ענני הכבוד‪.‬‬

   ‫ִמ ְר ָים ניגשה לגיסתה אשר לא הכירה‪ ,‬חיבקה אותה ברוב אהבה‪.‬‬

‫אוהל ֹמ ֶשׁה מלא באנשים אשר באו לפגוש את חותנו של ֹמ ֶשׁה‪.‬‬
‫ַא ֲהרֹן‪ָ ,‬נ ָדב ו ֲא ִביה ּוא והרבה מזקני העם יושבים בצוותא עם ִי ְתר ֹו‪,‬‬
‫מספרים לו על הקורות את עמם מיום הגיע ֹמ ֶ ׁשה למצרים‪ֹ .‬מ ֶשׁה‬
‫עומד ומשמש את האנשים היושבים‪" :‬זכות היא לי לשרת את‬
‫הבאים תחת יריעות אוהלי"‪ ,‬הבהיר ֹמ ֶשׁה למנסים למונעו מלשרתם‪.‬‬
‫ִי ְתר ֹו מקשיב לסיפורי ההשגחה הנוראים אשר היו מנת חלקם‬
‫של העם היוצא ממצרים‪ ,‬חש צמרמורת בגופו‪ ,‬מרגיש את שערות‬
‫עורו סומרות‪ .‬בליל רגשות ממלא את ליבו‪ .‬צער בעת ששומע על‬
‫טביעת העם המצרי בים סוף‪ ,‬ושמחה על הצלת עם ישראל מיד‬
‫המצרים‪ .‬הכרה במלכות השם וגדולתו בהבנה כי את אשר זדו‬
‫המצרים על עם ישראל להטביעם במים‪ ,‬כן נעשה למצרים‪ִ .‬י ְתר ֹו‬
‫מביט בנוכחים בהערצה‪" :‬אם יותר לי לומר דבר מה"‪ ,‬ביקש‬
‫בנועם‪ .‬הקהל השתתק‪ ,‬מצפה לשמוע את דבריו של האיש הזקן‪:‬‬
‫"איני יודע אם הנכם מכירים אותי ואת פועלי במשך ימות חיי‪ ,‬לכן‬
‫אספר לכם בקצרה‪ .‬בצעירותי הייתי אחד מיועצי ַּפ ְר ֹעה‪ .‬כאשר‬
‫ִּב ְל ָעם יעץ ל ַּפ ְר ֹעה להשליך את ילדי העברים לתוך הים‪ ,‬לא יכולתי‬
‫לסבול את המחשבה על כך לכן ברחתי ממצרים והלכתי למדיין‪.‬‬
‫שנים רבות שימשתי במדיין כוהן לעבודה זרה‪ .‬לבושתי‪ ,‬לא הייתה‬
‫עבודה זרה שלא עבדתי אותה‪ .‬לאחר שנים רבות הגיע אל ביתי‬

‫‪471‬‬
   466   467   468   469   470   471   472   473   474   475   476