Page 579 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 579

‫‪Pg: 579 - 19-Back 21-10-20‬‬

‫דור המדבר‬

‫"‪...‬ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו‪ ,‬כי ביום אכלך ממנו מות‬
                                                                    ‫תמות‪."...‬‬

           ‫"ותיקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עימה ויאכל‪."...‬‬
‫"‪...‬בזיעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת‪,‬‬
‫כי עפר אתה ואל עפר תשוב‪ֹ ,"...‬מ ֶשׁה עצר כאדם שמצא את מבוקשו‪:‬‬
‫"איך יכול להיות שאחר כל מה שעבר אדם‪ ,‬עדיין יצטרך להיפטר‬
‫מהעולם? מאה שלושים שנה ישב בתענית על החטא שעשה‪ ,‬סיגף‬
‫עצמו בכל מיני סיגופים על מנת שיתכפר חטאו‪ ,‬ובכל זאת ייפטר‬

                                                ‫מהעולם?"‪ ,‬שאל בפליאה‪.‬‬
‫"וכי מהי הקושיה? הגזרה שכל אדם ימות לבסוף‪ ,‬נגזרה‪ ,‬לכן אף‬

   ‫עליו למות בסופו של דבר"‪ ,‬שח ַא ֲהרֹן‪ ,‬מתפלא על מה הקושיה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל לאחר כל הגדולות והנצורות שחווה? כל מה שעשה‪,‬‬

                                                 ‫ועדיין?‪ ,"...‬הקשה ֹמ ֶ ׁשה‪.‬‬
‫"בוודאי! וכי למה לא? כך היא גזרת האלוקים! האם לא‬

                                           ‫נקבלנה?"‪ ,‬ענה ַא ֲהרֹן באמונה‪.‬‬
‫"כן"‪ ,‬לחש ֹמ ֶ ׁשה כמנסה למצוא את המילים הנכונות שיעמידו את‬
‫הקושיה על מכונה‪" .‬אבל האם אין יוצאים מהכלל? אני ששלטתי‬
‫במלאכי השרת שרצו להדפני במעמד הר סיני! אתה שעיכבת את‬

                   ‫מלאך המוות מלהשחית בעם! האין דיננו שונה?"‪.‬‬
‫ַא ֲהרֹן הביט באחיו‪ ,‬מנסה לעמוד על הכיוון שאליו מוביל ֹמ ֶשׁה‪.‬‬
‫"גם אנו ניפטר יום אחד מהעולם‪ .‬מי יודע מתי‪ ,‬אולי בעוד עשרים‬

                                                                      ‫שנה?"‪.‬‬
      ‫ֹמ ֶשׁה הניד ראשו בשלילה‪ ,‬דמעה קטנה בצבצה בזווית עינו‪.‬‬

             ‫"לא עשרים שנה?"‪ ,‬שאל ַא ֲהרֹן‪" :‬שמא עשר שנים?"‪.‬‬
      ‫ֹמ ֶשׁה הרכין ראשו‪ ,‬מסתיר את מבטו ומנענע ראשו בשלילה‪.‬‬
‫"אולי חמש?"‪ ,‬ניסה ַא ֲהרֹן כשחש להיכן מובילו ֹמ ֶשׁה‪" .‬ואולי‬
‫שנה?"‪ ,‬ראשו של ֹמ ֶשׁה ממשיך לנוד בכאב‪" .‬שמא היום?"‪ ,‬לחש‬

‫‪579‬‬
   574   575   576   577   578   579   580   581   582   583   584