Page 101 - Demo
P. 101
בימי חמישי יהושע נהג ללכת לשוק מחנה יהודה לקנות מצרכים לשבת. לעיתים הצטרפתי אליו. טעות לחשוב שהשוק הוא אך ורק מקום שבו קונים מצרכי מזון. זהו עולם ומלואו בזעיר אנפין. אוכל, אביזרים למטבח ולבית, דברי טקסטיל, משחקים , כלי עבודה. הכל בכל מכל כל. השוק הוא אינספור רוכלים המכריזים על מרכולתם. השוק הוא ים אנושי המתנועע גלים גלים. בשוק מחנה יהודה אפשר למצוא את אותה עגבניה בהפרש מחירים עצום אצל רוכלים שונים. בשוק מחנה יהודה אפשר היה למצוא את כל מה שהיום מוצאים במיטב בתי העסק הענקיים כמו Home Center וסופרמרקט. בכמה הבדלים. בשוק במחנה יהודה המוכר בכלל לא ציפה לקבל את המחיר שביקש. זו היתה הצעה ראשונית שלאחריה הגיע מו"מ שלם ומי ש"נשבר ראשון" מפסיד. בשוק מחנה יהודה המוכר והקונה אינם יצורים זרים זה לזה. הם מחליפים מילים על "המצב". הם מתלוצצים. לפעמים תופחים על השכם זה לזה. הלקוח בשוק הוא לא סתם איש/ה עם כרטיס אשראי. המוכר עובד לפרנסתו. איכפת לו. הוא רוצה שהעיסקה תצא לפועל. הקונה רוצה לקנות "מציאות", כמה שיותר סחורה בכמה שפחות כסף. אי אפשר לשכוח את הריחות. לא את ריחות הלחם שהוקפץ לכאן מהמאפיה הקרובה, לא את ריחות הדגים, לא את ריחות התבלינים, לא את הקולות של הרוכלים המכריזים על מרכולתם, לא את הדוחק וגם לא את מנת הפלאפל שנהגנו לקנות בתום הקניות. היו שם שתי חנויות פלאפל. האחת תמיד
עמוסה, השניה – לא. אף פעם לא הבנו למה.
102
