Page 111 - Demo
P. 111
באחד הימים, כפיר נעלם. לאחר חיפושים מצאנו אותו רועד ומפוחד מתחת לספה שבסלון. הוא היה פצוע וזב דם. לקחנו אותו לוטרינר שתפר את פצעיו.
באחד הימים ראיתי חתולה מסתובבת בחצר הבית. היא היתה הרה והבנתי שהיא מחפשת מקום בטוח להמלטה. וכך היה. היא המליטה 4 גורים קטנטנים וטיפלה בהם במסירות של אם. עקבנו בעין בוחנת איך היא מרגילה באופן הדרגתי את הגורים הקטנים לחיים עצמאים. הרימה אותם בזהירות כשהיא מחזיקה אותם בצוואר בשיניה. כל יום מעט יותר רחוק מהבית שמצאה להם. באחד הימים נסענו מחוץ לעיר ונעדרנו מהבית משך יום שלם. כשחזרנו הביתה בערב, היא עמדה ליד דלת המקלט שהיתה נעולה ויללה. עיניה הביעו תחינה. הבנתי שהגורים היו נעולים בתוך המקלט ולה לא היתה גישה אליהם משך יום שלם. אי אפשר לשכוח איך פרצה לתוך
המקלט ברגע שפתחתי את הדלת. זה היה מחזה מרהיב.
כשרועי גדל מעט, הוא ביקש תוכי. קנינו לו תוכי והבאנו אותו הביתה כשהתוכי בתוך כלוב. רועי ריחם על התוכי הכלוא. הוא רצה ללטף אותו. פתח את הכלוב והחזיק לרגע את התוכי בידיו הקטנות. והתוכי..........הוא עף לחופשי.
ג.4 ביתה של המשפחה המורחבת
למעלה מ- 40 שנה חיינו בעומר. שנים אחדות גרנו בקוטג' ברחוב אשל בשכנות לנעמי והרב מיכאל גרץ. מכאן עברנו לבית ברחוב האלה שאותו תיכננו ובנינו בבניה עצמית. כל כך אהבנו את הבית הזה. זה היה הבית שהיינו שותפים פעילים בתיכנון שלו. עקבנו מקרוב ובקפדנות
אחרי הבניה שלו וחגגנו חגיגה גדולה כשהושלם ונכנסנו לגור בו.
התיכנון של הבית היה תהליך יצירתי ומרתק. בין היתר, לקחנו בחשבון את האפשרות שסבתא מרים תעבור לגור איתנו באחד הימים ותיכננו יחידת דיור נפרדת בשבילה. זה לא קרה. היא אמנם עברה לגור איתנו לפרק זמן מסוים, אך יחד איתנו ולא ביחידה שתוכננה עבורה.
ב- 1999 השלמנו את יחידת הדיור ורועי וקרן (לבית רובינשטיין) גרו בה לפני ואחרי שנסעו לאוסטרליה.
זה היה הבית ש ל נ ו. בבית הזה נולד אלעד. בבית הזה גידלנו משפחה לתפארת.
112
