Page 110 - Demo

ולקונצרטים לחזנות אשכנזית שניתנו בהיכל התרבות בליווי התזמורת הפילהרמונית , מקהלת חזנים מדהימה וחזנים אורחים סולנים שהגיעו מכל קצוות תבל. זה נשמע פשוט וקל. בפועל זה היה קשה, מעייף, ומחייב התארגנות משמעותית.
גם בעומר הרבה דברים השתנו. בעומר נבנה איצטדיון, הוקם מרכז תרבות ובו בית קולנוע ואולם אירועים קטן, הוקם סופרמרקט, סניף דואר וסניף בנק. הוקמו בתי קפה.
ב- 1995 הקים התעשיין סטף וורטהיימר סמוך לעומר גן תעשייתי ענק המבוסס על מצויינות וסביבת עבודה איכותית. הגן משלב בין יזמות, פעילות יצרנית נקייה, בטוחה ויעילה לבין חינוך והכשרה מקצועית, שילוב המאפשר איכות חיים גבוהה לעובדים ובני משפחותיהם.
בגן התעשיה הקים סטף מוזיאון פתוח. לימים ורד ניהלה את המוזיאון. במסגרת זו אירגנה ורד המון פעולות חברתיות ותרבותיות שהוצעו לכל תושבי האיזור. פעולות אלה כללו: תערוכות מתחלפות של טובי האמנים בארץ, הרצאות, ערבי שירה, נגינה וריקודים.
נחזור לשלבים הראשונים שלנו בעומר.
הבית שלנו ברחוב אשל היה קוטג' והיו בו מדרגות. בתוך הבית. מהר מאד רועי (שהיה כאמור בן שנה וחודשיים, כאשר באנו לעומר), גילה את המדרגות וטיפס עליהן. בזריזות. חששתי שיפול. אני זוכרת שקניתי שתי גדרות אחת לתחתית גרם המדרגות והשניה - במעלה גרם המדרגות. מהר מאד רועי התגבר על המעצור, פתח את הגדר וטיפס על המדרגות. קניתי גדרות עם מנעול יותר מתוחכם. גם על המנעול היותר מתוחכם הוא התגבר. אחרי הניסיון השלישי, הגעתי למסקנה שלא אצליח למנוע ממנו את אתגר הטיפוס על המדרגות. התיישבתי באמצע
גרם המדרגות ולימדתי אותו לטפס על המדרגות בזהירות ולרדת בחזרה. וכך היה.
בעומר הרבה גינות ציבוריות, הרבה מגרשי משחקים, בריכת שחיה עם מדשאות ענקיות. אנשים נפגשו בבריכה, גם אם לא באו לשחות. הכירו זה את זה. "גן עדן לילדים", כך קראו לעומר. ילדים נכנסו אלינו הביתה בכל השעות. תכופות ילדים ישנו בבית של החברים שלהם. הבית היה כמרקחה. כמו תחנת רכבת. נכנסים ויוצאים. יוצאים ונכנסים. הכרתי את החברים
של הילדים ובדרך כלל גם את הוריהם.
עוד מאפיין חשוב של המגורים בעומר הוא הקירבה לטבע. לחי ולצומח. היה לנו כלבלב שצחי קרא לו "כפיר". לא כפיר אריות, אלא ע"ש המטוס כפיר. כפיר היה חית שעשועים ביתית ולא ידע להגן על עצמו מחוץ לבית, מקום בו הסתובבו באופן חופשי כלבים גדולים ודי אלימים.
111