Page 108 - Demo

כמעט מיידית, החיים נכנסו לשיגרה. צחי, שהיה בן שש וחצי התחיל ללמוד בבית הספר בעומר. ורד היתה בת ארבע וחצי הלכה לגן. רועי שהיה בן שנה וחודשיים היה בטיפולה של זוהרה, המטפלת הנהדרת שהיא וכל משפחתה המורחבת הרעיפו על רועי חום, אהבה ומסירות אין קץ.
אלעד עוד לא נולד. הוא נולד 6 שנים מאוחר יותר בכ"ה בשבט תשמ"א (30.1.1981).
ולמרות שבקווים כלליים השיגרה היתה דומה לזו שבה חיינו בירושלים, בכל זאת חווינו שינוי גדול בכל היבט של החיים. בסביבה המקצועית, בסביבה החברתית, בסביבה הפיזית, בסביבה התרבותית..
יהושע המשיך בעבודתו כשופט והקדיש את כל תשומת ליבו לבית המשפט, למיגוון הענק של העניינים שנדונו בפניו, לכתיבת פסקי הדין.
אני ניצחתי על כל המקהלה מהבית מתוך החלטה להשתלב בעבודה מעט יותר מאוחר, לאחר שהמשפחה תעבור את שלבי ההתאקלמות ההכרחיים.
חודשים אחדים לאחר מכן, התחלתי להתעניין בעבודה באוניברסיטת בן גוריון. בתחילת 1976 התחלתי לעבוד במחלקה לאפידמיולוגיה והערכת שירותי בריאות בפקולטה למדעי הבריאות של אוניברסיטת בן גוריון.
מחמת קשיים כספיים שבהם היתה נתונה האוניברסיטה באותו זמן, באופן פורמלי המעסיק שלי כלל הן את בית חולים סורוקה והן את האוניברסיטה. בי"ח סורוקה הוא כידוע בי"ח של שירותי בריאות כללית ונדרשתי להירשם להסתדרות הכללית, לשאת פנקס אדום ולשלם דמי חבר חודשיים. בנוסף נדרשתי לפתוח חשבון בבנק הפועלים. אחרת – אין מינוי, אין עבודה. בלית
ברירה נכנעתי לתכתיב שנכפה עלי, לקול מחאותיו התקיפות של אבא -ג'אפי.
ומכאן למילים אחדות על עומר. עומר היא בעצם עיר שינה של באר שבע. את רוב השירותים והקניות עשינו בבאר שבע הסמוכה, מה שממש חייב אותי ללמוד נהיגה ולהוציא רישיון נהיגה.
עומר זהו ישוב קטן שנמצא כ- 7 ק"מ צפונית לבאר שבע. ב- 1975 עומר מנתה כ- 400 משפחות. ישוב של וילות מוקפות בגן ירק וכונה "סביון של הדרום". האוכלוסיה חזקה מאד. רמת השכלה והכנסה גבוהות במיוחד. הרבה רופאים ואחיות, מהנדסים, עובדי אוניברסיטה, עובדי קמ"ג (הקריה למחקר גרעיני), או עובדים במפעלי התעשיה הרבים שבאיזור. להרבה
משפחות לפחות מכונית אחת וכלב.
בשנת 1975 היתה בעומר חנות מכולת קטנה (של ויקטור ואלברט). אפשר היה להחנות את המכונית ממש בפתח החנות. בתום הקניה, היה אלברט נושא את המצרכים ומכניס אותם
109