Page 106 - Demo
P. 106
ובאחד הימים קיבלנו שיחת טלפון ששינתה את חיינו. השופט גלעדי ז"ל, שכיהן באותו זמן כשופט בבאר שבע ולפני כן עבד כעורך דין במשרדו של עו"ד מזובר, שאל את אבא- ג'אפי אם הוא רוצה להיות שופט בבאר שבע. הוא לא הבטיח שום דבר, רק הציע להגיש מועמדות לוועדה
שזה עיסוקה.
מהר מאד קיבלנו את ההחלטה הגורלית. הבנו היטב שמדובר במעבר מירושלים, העיר שבה נולדנו וגדלנו. העיר שבה האבנים משתפות את ההולך בה בהיסטוריה בת אלפי שנים, בתנאי שאוזניו אינן אטומות ועיניו אינן כהות. העיר שכל כך אהבנו. הבנו שמדובר במעבר מהעיר שבה חיה כל המשפחה. שבה חיים חברים משכבר הימים ובמעבר לעיר שהיא כל כך שונה
מירושלים.
השיקול המקצועי הכריע. יהושע הגיש את מועמדותו לוועדה למינוי שופטים. הוא קיבל את המינוי ונשבע אמונים למדינת ישראל וחוקיה בבית הנשיא, אפרים קציר.
עם קבלת המינוי, אני התחלתי לחפש עבודה באוניברסיטת בן גוריון שהיתה אז בשלבים די התחלתיים של הקמתה. קיוויתי שאוכל להשתלב באוניברסיטה. הייתי בשלב מאד מתקדם של עבודת התיזה שעם סיומה הייתי מקבלת את התואר מוסמך בבריאות הציבור ( Master of
Public Health. MPH). נושא המחקר שלי היה הקשר בין מבנה אישיות והתקפי לב.
יהושע התחיל לעבוד כשופט בבאר שבע בתחילת 1975, כאשר המשפחה עדיין גרה בירושלים. נדרשו עוד חודשים אחדים עד שהמשפחה עברה לעומר. במהלך אותם חודשים, יהושע נסע מירושלים לבאר שבע וחזרה כמעט יום יום. הוא נסע דרך חברון במכונית הפרטית שלנו. ללא
כל חשש. מעולם לא נזרקו אבנים לעברו והוא לא חש מאויים.
בימים שבהם לא חזר לירושלים, הוא ישן אצל פנינה אחותו ז"ל שגרה באותם ימים בבאר שבע.
107
