Page 22 - Demo
P. 22
גם יהושע חונך מגיל מאד צעיר על הופעה מסודרת, ללא רבב. שוב ושוב סיפר איך הדודה וויקי גיהצה במגהץ חם את צווארון חולצתו כשהחולצה היתה עליו.
יהושע הרכיב משקפיים מגיל מאד צעיר וסבתא מרים היתה גאה מאד לציין שהוא אף פעם לא שבר את עדשות הזכוכית של המשקפיים. בתוך תוכי חשתי חמלה על ילד שמן הסתם כל כך הגביל את תנועותיו מתוך זהירות שהמשקפיים לא יישברו.
יהושע הרבה לתאר את אורחות הבית בו גדל. את הבישול על פתיליה קטנטונת, כך היא בישלה אורז עם איטריות קטנטנות, כך בישלה סבתא מרים קציצות נהדרות. כך בישלה עוף עם תפו"א בטעם נהדר. הבישול ארך שעות ארוכות, בתמורה נהנינו מהטעם
המופלא וריחות ששיכרו את כל החושים.
עוד סיפר שבאותם ימים רחוקים בהם לא היו מכונות כביסה בבתים, סבתא מרים היתה שולחת את כלי המיטה למכבסה והם היו חוזרים לביתה כשהם מעומלנים ומגוהצים למישעי. כך היו מוכנסים לארון הביתי, לא לפני שסבתא מרים היתה קושרת מסביב להם סרט בוהק. יתר כלי הבית היו מתכבסים על ידי כובסת מזדמנת. כל פעם כובסת אחרת שעברה מבית לבית וחיפשה עבודה. באותם ימים רחוקים ייבשו את הכביסה ברוח כשהיא תלויה על חבל. לכן, הכובסת וסבתא מרים היו בודקות את השמיים. ירד או לא ירד גשם. היה והתקבלה "החלטה" שלא יירד גשם, זה היה הופך ליום כביסה.
בילדותו למד יהושע בבית הספר "חדר תורה תחכמוני" שבשכונה. כשהיה בכיתה ד' כתב סיפור על המצור על ירושלים (מסמך א. 13) וכך כתב:
בזמן הפגזים, בזמן שהיינו נצורים בידי צבאות ערב ועבדאללה ועפו פגזים וכדורים שרקו מעל ראשינו, באותו זמן כשאדם לא ידע מה ילד יום, ישבנו על סף ביתנו ושוחחנו, כי זה היה מעשינו בזמן המצור....פתאום נגלתה לעיני מודעה אשר החרידה אותי. יוסי חברי הטוב והיקר נפל חלל. כאשר יצא החוצה לשחק נפל פגז והוא נעלם
23
