Page 48 - Demo
P. 48
ומילים אחדות על האופן שבו בילינו את הזמן הפנוי. דומה שאין צורך להגיד שלא היו בנמצא "מסכים" למיניהם. לא מסך של טלוויזיה, לא מסך של מחשב, לא מסך של טלפון. טלפונים נייחים היו בחלק זעיר של בתי העשירים. גם משחקי קופסא היו נדירים ביותר.
אנו בילינו את הזמן הפנוי במשחקי חברה מחוץ לבית. משחקים שחייבו הרבה זריזות, כושר גופני (מחבואים, תופשת, סמל וסוס ארוך), זריזות אצבעות (5 אבנים). בנוסף, היו בינינו כאלה שהיו להם אוספים שונים, כמו בולים, איגרות צבעוניות וכדומה.
עוד דרך שבה בילינו את הזמן הפנוי היתה בריקמה וסריגה. עיסוק שילדה מבית ספרדי טוב לומדת כבר בגיל מאד צעיר. כבר בגיל 6 למדתי לרקום. למדתי להחזיק מחט ונזהרתי מאד שלא לאבד אותה ולא להשאיר אותה ללא השגחה. סבתא אביגיל הסבירה שמחט שחודרת לגוף, עלולה להגיע לכל מקום וקשה להוציא אותה. בשלב ראשון סבתא אביגיל לימדה אותי לרקום תפרים מאד פשוטים. היה והתפר הפשוט נעשה בדייקנות מוחלטת, רק אז אפשר היה להתקדם
לתפר יותר עדין ומורכב. ריקמה וסריגה היתה מסורת ארוכת שנים בביתנו. כשורד נולדה, הכינה לה סבתא אביגיל סמיכה יפיפיה, בצבע ורוד שסרגה במסרגה אחת (Crochet). שנים רבות לאחר מכן, תפרתי בעצמי לילדי תחפושות לפורים. ולהלן גם צילום של ממחטה שסבתא שלוש רקמה במו ידיה ונתנה לי במתנה בילדותי. זוהי ממחטה קטנטונת (30X30) שהבד שלה מתפורר ואני שומרת בביתי כמזכרת זה למעלה מ- 70 שנה.
49
