Page 50 - Demo
P. 50
• מראות, צלילים וריחות ממחוזות ילדותי
אני זוכרת את האווירה המיוחדת שליוותה אותנו בשבתות ובחגים, את שירי השבת על כל מילותיהם.
במיוחד היו חביבים עלינו שירים של ר' יהודה הלוי, רבי ישראל נג'אח, ר' אברהם אבן עזרא (שאגב, משפחתי נושאת אותו שם בסיקול אותיות) ועוד רבים וטובים אחרים.5
את הנעימה המיוחדת שבה אבא שלי (סבא ניסים-דוד) היה אומר את הקידוש. עד היום,
כשאני אומרת קידוש, אני מזמרת אותו באותו ניגון של אבא. אותו ניגון עצמו. לאחר הקידוש היינו אנו, הילדים, מנשקים את היד של אבא ומקבלים ברכה מיוחדת. לשלום אחי ז"ל הברכה היתה "ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" ולבנות "ישימך אלהים כרחל וכלאה שבנו שתיהן את בית ישראל". נדמה לי שרק היום, ממרחק של ימים ושנים וממרום שנותי, אני מבינה את
המשמעות של הקמת בית נאמן. בית בר קיימא. את ההמתנה במוצאי שבת לשלושה כוכבים ואת פיוטי ה"הבדלה" בין קודש לחול.
את פיוטי הסליחות הנהדרים שרנו מראשית חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, לקראת הימים הנוראים. תקיעות השופר נשמעו מכל עבר.
את הקישוטים לסוכה שהכנו בעצמנו. ביחד עם סבתא אביגיל, הכנו שרשראות וקישוטי נייר אחרים. קישטנו את הסוכה גם בפסוקים על החג שכתבנו בעצמנו על גיליונות נייר .
5 שנים לאחר מכן, בהיות אימי כבת 80 שנה, אובחנה כמי שזקוקה בדחיפות להשתלת קוצב לב. בערב הבאנו אותה לבי"ח "שערי צדק" בירושלים והניתוח נקבע למחרת בבוקר. בתוך זמן קצר חלה התדרדרות במצבה והוחלט לבצע השתלה זמנית עוד באותו ערב. אחות רחמניה טיפלה בה ותוך כדי כך שרה את השורה
הראשונה מהשיר "של ר' יהודה הלוי ; "יפה נוף, משוש תבל, קריה למלך רב"
והפסיקה. שאלתי אותה מדוע הפסיקה ותשובתה היתה "אני לא מכירה את המילים". הצעתי שאמי (סבתא אביגיל) תיתן לה את המילים. היא הסתכלה בי בחוסר אימון מוחלט. ביקשתי נייר ועפרון. אמא הכתיבה לי את כל מילות השיר בלחש, רק שפתיה נעות ואת קולה רק אני שומעת. כשהגשתי לאחות הרחמנייה את
מילות השיר, עיניה דמעו. היא כרעה ליד מיטתה של אמי ונישקה אותה.
51
