Page 144 - Demo
P. 144
בי בכוח. זו ה’זהירות’ לתת זוהר של השכל על משאבי הגוף, כי אם הגוף אינו מתנהג על פי השכל, מייד נעשה נזק או קלקול.
[אם מישהו בנה בעצמו מידה של עניו הוא בכל דבר עניו. מה הכוונה זהיר בכל דבר?] עניין הזהירות הוא לחשוב, אבל העבודה על המידה היא שאביא את האופי שלי להשתמש בחשיבה הזו בכל מקרה על פי המצב. יש אנשים שלא שוקלים על פי המצב איך
להתנהג, והאדם צריך לבנות אופי כזה, שהוא תמיד שוקל במוחו.
[ֶשִׁיְּתַרֵגּל?] לא. זה תרתי דסתרי לומר רגיל וזהיר. האדם צריך לעשות הרגלים בפעולתו ויחזור עליהם כמה פעמים, כשהוא חוזר הוא עושה תרגילים וזה ַה ֶה ְר ֵגּל. האילוף אינו מתאים לטבע הפנימי, ובניין האופי מטביע בך את הדבר ְבּ ֶה ְר ֵגּל ובהחלטה שמתאימה
לטבע הפנימי.
אפשר לאבד את המידה הזו, אם כי כשהגיע האדם לאופי טוב, כבר קנה איזה דבר וכנראה יישאר בו באופן תדיר.
החוכמה מניעה את כל העולם, היא כל כך בסיסית, שמי שלא מפתח באופיו את הזהירות חסר לו דבר יסודי ביותר. זו מחלת הנפש הגדולה ביותר. ההישג של המידה הזו הוא הדרך העיקרית כדי להוציא לפועל את קדושת ה’. הדרך השנייה היא הזריזות, ובשתיהן מכסים על כל ענייני המידותומגיעיםלִצדקוּת.הזהירותגורמתלהישמרמלאוויםוהזריזות
דוחפת לעשין.
אםהגיעהאדםלשלבהִצדקות,הואמסתמךעלשניהיסודותהללושל כל הבניין המוסרי.
כשהאדם זהיר אנו קוראים לכך “משגיח על עצמו”. הקב”ה משגיח על כל העולם כשהוא “זן ביצי כינים ...”. כך צריך האדם להשגיח על כל עולמו.
מסילת ישרים
144
