Page 217 - Demo
P. 217
פרק ג-נספחים
החיבור שבין שתי ההגדרות הללו מרומם אותנו לנקודת מחשבה אחרת וחדשנית על מהותו של החינוך. החינוך אמור לגרום למתחנך לגלות את עצמו במבט פנימי, כשהתדרים המאפשרים לו לקלוט את השכינה
האלוקית שבו משודרים על ידי המחנכים, שהמקור שלהם הוא התורה.
הגדרה שכזו מביאה את הקורא לצומת דרכים: שמאלה – ייאוש, שזה לא בשפה השכלית שהוא מורגל בה. ימינה – במעלה האתגר המופלא לתור אחר התדרים האלוקיים והכלים הארציים המאפשרים להם להיקלט
ולהפוך לאותות וצלילים. נצעד בדרך שקראנו לה בכותרת ‘מעל ומעבר’.
מעל – להבין שהלימוד הוא תמיד התעלות. אין לימוד שהוא סטטי, שהוא קפוא כי צריך למלא את השעה ואת לוח הזמנים או המערכת. המחנך צריך תמיד להיות במודעות שאין אפשרות שהוא נכנס לכיתה ויוצא ממנה כשהתלמידים הם אותו הדבר. אלא כל דקה שהוא איתם היא מקפצה שמרוממת אותם להיות אחרים. זהו מנוע קבוע של השתנות שהם צריכים לעבור תמיד. עליון אתה יכול להיות אם אתה הרגע יותר ממה שהיית ברגע לפני כן, ואינך ‘מעביר’ את הזמן. ‘ושננתם’ הוא המודל המופלא לנו שהתורה מורה לעניין ההתעלות. בכל פעם שאנו לומדים את התורה, אף שזה ‘אותו הדבר’, אנו מתעלים בעוד עילוי, מתקדמים ונחשפים לעוד
פינות בתוך הנפש.
מעל – להחיות את התודעה שלכל דבר שאנחנו נפגשים איתו בחיים, ובוודאי בכיתה, יש הקשר אלוקי. יש משמעות שהבורא טבע אותה בתוך הדבר הזה, וגם אם קשה לי לראות את שמו של הבורא בדבר הזה, הוא שם! הרב קורא לזה יראת שמיים! זהו היחס שאומר שמעל הכול יש אבינו מלכנו, שהביא את כולם להיפגש כאן בכיתה, במדינה, בעולם, בבריאתו, במה שהיה שהווה ושיהיה. זה היחס שאומר שאנחנו בנבחרת שלו, שזכינו
לזאת ושאנחנו חייבים להתאמץ להיות ‘ראויים’ לכך.
217
