Page 137 - Demo
P. 137
פרק חמישי: התכתבויות בין חברים
יותר ויותר קפיטליסטית. ומשום שהקיבוץ ויתר על אקטיביזם, מעורבות ומאבקים בחברה הסובבת, חדרה מציאות זו לתוך הקיבוץ. לכך חיפשתי תשובה בהקמת הקומונה, במטרה שהיא תהיה זרוע מטעם הקיבוץ
למעורבות בחברה הסובבת ושינויה.
להלן הערותיי: 1. לגבי הקונפורמיזם של קבוצת הילדים המתוארת בספר "ילדי החלום"
של בטלהיים. מסקנת המחקר בנקודה זו היא שהקבוצה החינוכית מפעילה קונפורמיזם על חבריה ובכך מדכאת את הביטוי האינדיבידואלי של ילדי הקיבוץ. לכן, כבני קיבוץ, יש לנו קושי לקבל אנשים שהם שונים מאיתנו מאוד, כמו הגרעינים העירוניים. 2. בפרק "הולכים לנגב סופית" יש טעות בתאריך האיזרוח. התאריך
הנכון הוא מאי 1968. 3. התמונה שאתה מתאר, על פיה העמיק הפער בין אנשים שהייתה
להם תחושת בית, לבין אלו שראו בכרם שלום אתגר פוליטי, לא משקפת את המציאות. כאילו אמרת שלאנשי השמאל לא היה אכפת על הבית.
4. בפסקה שמתייחסת לעירום, סמים ויחס לעבודה, המאפיינים את "קבוצת השמאל", אתה מציין שאילן פריש ואיילת אלמוג היו מנהיגיה של הקבוצה. זה לא נכון, לא במאפיינים ולא במי שהיו המנהיגים. מעולם לא דנתי ולא תיאמתי עמדות עם איילת בנושאי מחלוקת,
דיוניים וויכוחים בקיבוץ, ולא ברור לי מהיכן זה לקוח. 5. בפרק "ילדי הפועלים" יש התייחסות לגרעין "דווקא" ולטענותיהם של אנשי הגרעין כלפי יחס הקיבוץ אליהם. היחס המדובר לא נבע מעמדת השמאל של הקיבוץ, אלא משום היותנו בני קיבוץ מתנשאים
וסגורים. להזכירך, במפגש שהתקיים ביפו, שבו נידון ספר זה, יעל פירסט, שאינה מזרחית ואינה מעיירת פיתוח, ציינה את התנהגותנו המתנשאת והסגורה. כיום, במבט לאחור, לא הייתה כל סיבה מוצדקת
להתנשאות הזאת. ועוד בנושא "דווקא": לפני זמן רב פגשתי את א. קצין הצנחנים שהשמיץ את השמאלנים בקיבוץ. היום הוא גר באחד ממושבי מטה
137
