Page 141 - Demo
P. 141
פרק חמישי: התכתבויות בין חברים
אידיאולוגי בקרב חברי הקיבוצים של השוה"צ בוודאי היית מגלה שהסוציאליזם ואחוות העמים רחוקה מחלקם מרחק רב, ושבהחלט ייתכן שיש להוציאם מהקיבוץ עקב אי עמידה בעקרון ״הקולקטיביות
הרעיונית"... עם זאת יתכן שישנם שני נושאים בהם אנו חלוקים בדעותינו : הנושא הראשון, הוא היחס לציונות. עמדתי היא שללא התנועה הציונית
לא היה ניתן להקים בארץ בית לאומי חזק ואיתן ולהופכו למולדת לעם היהודי. יחד עם זאת שאלת הציונות כיום היא בעיקר רלבנטית לחוקרי הסכסוך ולהיסטוריונים. כמו-כן אני עדיין מבקר את היחס שלנו לתושבי הארץ הפלסטיניים, כולל עקירתם וגירושם של מאות אלפי פלסטינים מחלקי ארץ שונים במהלך מלחמת העצמאות, לרוב
ללא שום הכרח צבאי. בנוגע לשאלה האם צריך להחזיר את הפליטים הנ"ל (והדורות החדשים)
לארץ, תשובתי היא שכרגע לא. פעם כשהסכסוך יגמר, ולגבולות בין המדינה לבין המדינות סביבנו לא תהיה כבר משמעות רבה, יהיה אפשר לדון בכך.
הנושא השני, שבו אולי יש ביננו הבדל מסוים הוא הנחיצות להקים מפלגה יהודית-פלסטינית משותפת או גוף פוליטי משותף רחב ולא מפלגתי, כי רק כוח פוליטי כזה יוכל להוביל לשוויון אמיתי בין אזרחי
המדינה, ולמאבק יעיל נגד הכיבוש. זה היה הלך המחשבה שהנחה אותי גם כשתמכתי ב״חזית״ כשקמה,
אך להרגשתי החזית, והממשיכה שלה חד"ש, לא הצליחו ליצור מפלגה יהודית-פלסטינית של ממש. אגב גם היום אינני חבר חד"ש, ומעולם לא הייתי אוהד של בריה״מ.
אני מקווה שעיניך הרואות שגם אם יש הבדלים אידיאולוגיים ביננו, אני אינני, ולא הייתי הסכנה המהלכת על הקיום של כרם שלום, לא באופן מעשי, ולא באופן אידיאולוגי.
בעיניי הוויכוח האמיתי בכרם שלום היה בנושא איזה קיבוץ אנו מקימים. חשבתי שוותיקי "גילת" בפועל הקימו קיבוץ צעיר אשר הולך ומתבגר, ואינו מעז להיות משהו אחר מהקיבוץ הוותיק בעיקר באופן
פוליטי (אשמור את הדיון על כך לפעם אחרת). 141
