Page 160 - Demo
P. 160
פרק שישי: פסיכולוגיה וחברה
מקבצות אותנו, מבצרות אותנו בקבוצת הדומים לנו, ואינן מגבירות את הסובלנות שלנו לשונים מאיתנו. ועל כך מעידים באופן חד משמעי כל המחקרים בתחום.
בגוגל, למשל, כשאדם מחפש אינפורמציה על נושא מסוים, הוא מופנה לאתרים אשר מספקים תשובות המתאימות לאופיו והשקפותיו. לדוגמא: כאשר אמריקאים ימניים, לאחר העימות בין דונלד טראמפ להילארי קלינטון, שאלו את גוגל מי ניצח בעימות - הם הופנו לאתר שדיווח להם שהניצחון היה של דונלד טראמפ, ואילו אנשי השמאל, ששאלו את אותו אתר בגוגל, קיבלו תשובה שהניצחון היה של הילארי קלינטון. כך היה בין האזרחים האנגלים, התומכים בתיאוריות קונספירציה, שפנו לשאול מי רצח את הנסיכה דיאנה וקיבלו את התשובה שכנראה שלטונות הביטחון האנגלים. בצורה זו, לאחר האפיון שלנו על ידי אותן רשתות, תורמים השירותים הדיגיטליים לחיזוק הסגירות שלנו בעולמנו וקובעים עבורנו מי אנחנו, מה העדפותינו ומהו העולם שלנו. כנראה קל לתאגידי התקשורת לשאוב מאיתנו את המשאב של תשומת לבנו ולהשתמש בו לצרכיהם המסחריים, משום שאנו לא נותנים למשאב
חשוב זה שום ערך וחשיבות. כפי שנאמר בבודהיזם - כדי לחיות בהווה, כאן ועכשיו, אנו צריכים
שקט, הקשבה והרבה תשומת לב. ללא תשומת לב מצדנו, חיינו מתרחשים ועוברים על פנינו ואנו לא מכירים בהם בעת התרחשותם.
רשתות התקשורת משתמשות לא פעם בכלים של פרובוקציה ו״פייק ניוז״, כדי למשוך ולהגדיל את קהל המשתמשים. במחקרים שנעשו בנושא צפייה ופופולריות ברשתות התקשורת, נמצא כי שקרים, ולא אמיתות, הם פופולריים יותר באופן ניכר. באינטרנט יש דמוקרטיזציה של הידע, אך בה בעת גם דמוקרטיזציה של מידע כוזב (דיסאינפורמציה). וכך, בכל המדינות בהם רווח השימוש בכלים הדיגיטליים, נוצר קיטוב ועוינות בין חלקי האוכלוסייה והקהילות השונות. נוצר הרושם כאילו הסיבה לכך הן האידיאולוגיות השונות שבהן מחזיקות הקבוצות השונות, אך מסתבר שזאת לא הסיבה, אלא הכלי הדיגיטלי עצמו, המדיום הזה, הוא הסיבה,
או כפי שאמר מרשל מקלוהן - המדיום הוא הוא המסר!!! רשתות התקשורת הם המדיום לשיח המונים זה ולתקשורת זו. אבל
160
