Page 224 - Demo
P. 224
אחרית דבר
אחרית דבר
אחרית דבר פילוסופית
ראשית הפליאה - איך מתאפשרת בכלל הבנה ותקשורת בין אנשים בעזרת השפה? ואולי זאת האחרונה בעיקר מייצרת אי הבנות?
אם נתעלם מהשתייכות ללאומים שונים מארצות שונות וגם נתעלם מתקופות היסטוריות שונות, כאשר ויטגנשטיין (המאוחר) אומר שהמשמעות של השפה נקבעת על ידי ההקשר שבה היא מבוטאת, נשאלת השאלה מה ייחשב כהקשר. כאשר נפגשים שני אנשים מאותו לאום בדיון יומיומי, גם כאשר הם דוברי אותה שפה, ובני אותו הדור, ונניח ששניהם בני אותה הדת או חסרי דת - כל אחד מהם גדל בסביבה אחרת ובבית הורים אחר. כל אחד משדר ממתקן השידור האינדיבידואלי שלו, מראשו, ותודעתו ומניסיון החיים שלו. את ביטוי השפה שבתודעתו הוא מבין ומפרש, אך האדם שמולו, הקולט ביטויים אלו, מפרשם מתוך מתקן הקליטה שלו, מראשו ותודעתו ומניסיון החיים שלו, המותנה
בביוגרפיה שלו. איך אפשר לצפות פה להבנה משותפת? פרגה, עוד בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, חשב שבדיון
פילוסופי, להבדיל משפת היום יום, יש להצרין את הביטויים בדיון, כדי להתגבר על רב-המשמעות שלהם בשפת היום יום.
נעם חומסקי חושב שאנו נולדים עם יכולת מולדת ללימוד השפה. יש החושבים שמנגנון ההצבעה הוא אופן לימודנו את השפה. וויטגנשטיין אומר במאמרו שלימוד כזה מייצר שפה רזה ודלה, שהיא אינה שפה כלל. נעזוב את כל זה ונחזור לדעתי בנוגע לשאלת השאלות בפילוסופיה
של השפה: מה בין השפה לעולם? כפי שכבר אמרנו, בפיו של וויטגנשטיין (המוקדם):
ההפרדה בין העולם לשפה, האמירה שהעולם קיים ללא תלות ומחוץ לשפה, היא חסרת משמעות, או סתירה לוגית, או בעצמה דפוס לשוני בלבד.
אני רוצה להציע (עם כל הצניעות המתבקשת) תזה משל עצמי, אשר מחברת בין קאנט לוויטגנשטיין, על אף כל ההבדלים.
224
