Page 237 - Demo
P. 237
אחרית דבר
מחשבות בעקבות מאמרו של אלון עידן – למה לא רואים את הסוף? מוסף הארץ מ- 16.8.2024
במאמר רגיש ויפה מתאר אלון עידן מדוע אנו מפחדים להיפרד מהטראומה של השביעי באוקטובר.
אני דווקא רוצה להתייחס להיבט הפוליטי מדיני, הקשור בסוף המלחמה הארורה שאינה נגמרת ברצועת עזה ובצפון.
שוב מונחת לפני ממשלת ישראל הצעה להסדר של נורמליזציה כלל אזורית (אני נמנע מלהשתמש במילה הנלוזה "שלום"). הסדר שכל מדינות אירופה המובילות, הממשל האמריקאי וכל מדינות ערב המתונות תומכות ומחויבות לו. הסדר זה יכלול גם הסדר עם הרשות הפלסטינית בנוגע לשיקום רצועת עזה תחת ממשל שאיננו חמאס, ויוביל להפסקת הלחימה
בדרום, ובגבול הצפון. אך ממשלתנו שוב מעדיפה את שימור הכיבוש, ההתנחלויות, ואת
שרידות הממשלה על הסדר מדיני, ולכן הממשלה מקפידה לתדלק את רגשות הנקם שלנו, ופועלת רק באמצעות כוח צבאי. ואינה עושה דבר כדי לקדם פתרונות של הסדרים לא כוחניים בהסכמה אזורית ובינלאומית
הטיפול האישי בטראומה של השביעי באוקטובר האלים והרצחני נחוץ, וחשוב מאוד. ואני מבין זאת כמי שקשור לאזור עוטף עזה בהיותי בעבר חבר בגרעין בני הקיבוץ הארצי שהקים את קיבוץ כרם שלום. וכמי שנושא עדיין את טראומת שרותי הצבאי במלחמת ההתשה בתעלה. אך טיפול אישי זה לא יהיה שלם ללא טיפול פוליטי ומדיני בטראומה
הלאומית של כולנו. לכן עכשיו בצומת היסטורית זו יש הזדמנות לצאת ממעגל האלימות
החוזר על עצמו כל כמה שנים ורק הולך ומקצין, בהסדר אזורי שיכלול את הפסקת המלחמה, שיקום עזה ההרוסה, ושיקום חבלי הארץ החרבים בצפון ובדרום.
בברכה, אילן פריש חבר הישוב המשותף ליהודים ופלסטינים - נווה שלום
237
