Page 83 - Demo
P. 83
פרק חמישי: התכתבויות בין חברים
בשום אופן אינני רואה עדיין כיצד מדינה "יהודית" מתיישבת עם מדינה דמוקרטית. אלה שתי השקפות כל כך שונות במהותן – שלא נראה לי שניתן בכלל ליישב אותן זו לצד זו. והיהדות בעיני היא דת, לא לאום. או ליתר דיוק דת שמנסה להתאים את עצמה, מי יותר מי פחות, למצב
המודרני החדש שנוצר: הלאומיות. קראתי פעם מאמר של עזמי בשארה בנושא, והוא היטיב כל כך לנסח
זאת! הוא רצה דמוקרטיה, שתגדיר את זהותו כאזרח – בעיקר ודווקא בחברה הערבית, המשוסעת לפלגי דת שונים ורבים. הוא לא רצה להיות מזוהה לא כנוצרי, לא כמוסלמי, לא כדרוזי, שיעי, עלאווי, עם כל חלוקות
המשנה. אני רוצה להיות אזרח, כך אמר. ואני – הזדהיתי. השאלה איך אני בכלל חיה איתם יחד – היא שאלה מאוד מעשית בעיני. מכיוון שמה לעשות – לא רק עם שכני הערבים אני צריכה לחיות,
אלא גם עם החרדים, שהולכים ומתרבים מבחינה מספרית. בדיוק כפי שחוזרים ואומרים אותם מרואיינים שכבר הספקתי לקרוא את הראיון עימם, בספר של עמיה ליבליך "למרות הכל": ההבדלים הם
אנושיים, ולאנשים שונים יש השקפות שונות. ב"סוציולוגיה של הפוליטיקה" שכתב ברוך קימרלינג, הוא עושה הבחנה
בין חברות מכוונות עבר, לבין חברות מכוונות הווה, וחברות המכוונות עתיד. אהבתי את ההבחנה ואני זוכרת אותה כי היא עוזרת לי לעשות סדר. יש לי קושי גדול מאוד עם אנשים מכווני עבר, ועם חברות מכוונות עבר. אני רואה את עצמי מכוונת לעתיד, וקשה לי בהחלט ליצור שפה משותפת והבנה עם אנשים השקועים בעבר, לא משנה בכלל כיצד הם
מגדירים את עצמם מבחינה "לאומית". אני לא מצויה הרבה בהיסטוריה של הציונות ושל הזרמים השונים
שבה, אבל מה שאני הבנתי מלימודי הציונות שלי, הוא, שהעם היהודי חיפש פתרון מדיני, בעולם המודרני החדש שהתעורר לתפיסת עולם חדשה, לאומית, במקום זו הדתית.
השיח של "זכויות" לא עושה לי שום דבר, לא מדבר אלי, ולא תורם בעיני שום דבר לפתרון בעיות מעשיות, שעומדות בפני מדינת ישראל כיום. אני לבטח לא נמצאת כאן כי "מגיע לי". ואינני צריכה את אורי אבנרי שיגיד לי שרגשות נחוצים בפוליטיקה כפי שהם נחוצים בכל תחום אחר בחיינו, מכיוון שהם פשוט חלק אינטגרלי מן המוח שלנו. יש
83
