Page 84 - Demo
P. 84
פרק חמישי: התכתבויות בין חברים
לנו גם את המערכת הלימבית, לא רק את הקורטקס העליון. הנימוק היחידי שאני יכולה להביא להיותי כאן הוא העובדה שבזכות הגירתם לארץ ישראל – נשארו שני הורי, וחלק מדודי – בחיים. אלה שלא היגרו לפלסטינה – הושמדו ע"י הנאצים. הם היגרו – והבטיחו בכך את חייהם ואת חיי. זה הכל. אין לי שום "זכות" על הארץ הזאת – למעט זכותי לחיות את החיים שכבר ניתנו לי. אני לא חשה "יהודיה". ממש לא. אני אדם, אני אישה. ואני מזדהה עם עזמי בשארה במחשבתו שיש משהו בפתרון של "אזרחות" שהוא נקי יותר ממסורות העבר, ופתוח יותר
לחידושים ברוח העתיד. הויכוח על "זכויות" איננו מוביל לשום מקום, ואיננו מועיל כהוא זה.
לאף אחד. אתה כותב: "הן גם מתגוררות בעיר שהוקמה בכספים של המדינה
במחיר מוזל עבור אוכלוסייה פרוטקציונרית, שאינה מכירה באותה מדינה".
הבעיה כאן בעיני היא יותר של המדינה, מאשר שלהן. וכאזרחית מדינת ישראל, הבעיה שלי היא יותר עם מדיניות המדינה, שקוראת לעצמה דמוקרטית, אבל איננה עושה את ההבחנה בין דמוקרטים לבין
שאינם כאלה, אלא בין יהודים לערבים. לצערי, כל ממשלות ישראל תמכו ועודדו התנחלויות, ומרבית אזרחי
מדינת ישראל, גם כאלה שאינם מחשיבים את עצמם כדתיים – שמחו על "שחרור הכותל". לא אני.
אני מסכימה עם מה שאתה כותב. ומסכימה עם הצורך להכיר ולכבד את הנרטיב של הצד השני. זהו הפלורליזם בעיני. להכיר את ההבדלים, לכבד אותם, ולתת להם מקום.
הכרתי לא מזמן מישהי שעלתה לארץ מבלגיה. והיא סיפרה לי על השנאה העצומה שקיימת שם בין הבלגים לפלמים. אין שם שום ארץ מובטחת, ולמיטב ידיעתי אין ויכוח על זכויות היסטוריות ועל השאלה
מי היה שם קודם – ובכל זאת, השנאה קיימת. מה שגורם לי לחשוב שהבעיה היא אנושית, לא לאומית. ושוב, אני
חוזרת לפלורליזם שלי, שעושה לך – מה בדיוק? לא ממש הבנתי מה מפריע לך בו, אבל קלטתי משום מה הסתייגות כלשהי. קלטתי נכון?
84
