Page 26 - 178375_Shabaton 1116

ד"ר תמר מאיר ראש ביהמ"ד עט 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת לדרוש וושינגטון ומרצה במכללת אפרתה
יסוד מכונן למנהיגות ושלטון
לומדי הדף היומי התחילו השבוע בלימוד מסכת סוטה. החל מדף יא במסכת, מובאות דרשות רבות העוסקות ביציאת מצרים, וכולן מתחילות מדיון במשנה על מידה כנגד מידה תחילה מידת פורענות, בנוגע לטקס הסוטה, ובהמשך
מידה טובה: "במדה שאדם מודד בה מודדין לו... וכן לענין הטובה:
מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר (שמות א) 'ותתצב אחותו מרחוק' לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר (במדבר י"ג) 'והעם לא נסע עד האסף מרים...'"
(משנה סוטה, א, ז-ט) על כך שואלת הגמרא: "וכן לענין הטובה, מרים וכו'.
(בתרגום) האם זה דומה? שם שעה אחת, וכאן שבעה ימים! אמר אביי: אמור – ולעניין הטובה אינו כך – כלומר לא מתקיים הכלל שבמידה שאדם מודד בה מודדין לו. אמר לו רבא: והרי כתוב 'וכן לעניין הטובה', אלא אמר רבא: הכי קתני (כך יש לשנות): וכן לענין הטובה: דבאותה מדה, ולעולם מדה טובה
מרובה ממדת פורענות". במידה שאדם מודד בה מודדין לו, ומדה טובה מרובה
ממידת פורענות. כללים אלו מתבררים כנכונים לא רק בנוגע לשכר שקיבלה מרים על ההמתנה לאחיה, אלא חוזרים ומופיע בגמרא סוטה בנושאים שונים הקשורים ביציאת
מצרים: מידת הפורענות בנוגע לפרעה היוזם את הפורענות ראשון,
ואף לוקה בה ראשון – "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל" - תנא: הוא התחיל בעצה תחילה, לפיכך לקה תחילה; הוא התחיל בעצה תחילה, דכתיב: "ויאמר אל עמו"; לפיכך לקה
תחילה, כדכתיב: (שמות ז) "ובכה ובעמך ובכל עבדיך". לעומת פרעה, זוכות המיילדות שלא צייתו לפרעה לשכר מופלג: "ויהי כי יראו המילדות את הא-להים ויעש להם בתים - רב ושמואל, חד אמר: בתי כהונה ולויה, וחד אמר: בתי מלכות. מ"ד בתי כהונה ולויה, אהרן ומשה; ומ"ד בתי מלכות, דוד נמי ממרים קאתי, דכתיב: (דברי הימים א' ב) 'ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו
את חור', וכתיב: (שמואל א' יז) 'ודוד בן איש אפרתי וגו'". אהרן, משה ואולי אף דוד – מי שנושאים בתפקידי המפתח החשובים והמכוננים ביותר: כהונה, נבואה ומלוכה, הם צאצאיהן של נשים שהיתה להן מסירות נפש ומצפן ברור בנוגע לנדרש מהן. דוקא מי שלא נכנעו לכוחו של השלטון המוחלט במצרים, והעזו לצאת כנגדו, זכו לכונן את שלושת הבתים – המוסדות השלטוניים – החשובים ביותר של ישראל. יכולת העמידה של נשים צדקניות במצריים על ערכיהן
וחרותן – היא שמכוננת את המשך דרכו של ישראל כעם.
- Tamarm45@gmail.com - - www.tamarmeir.co.il -
בחזית האמונה
הרב ד"ר משה רט,
מכון ידעיה
המציאות היא רק משל
יציאת מצרים היתה רק "תירוץ" – כך אומרים בשם הרבנים לבית בריסק. לדבריהם, התורה קדמה לעולם, ולכן החגים ומצוותיהם נקבעו לתאריכים מסוימים בלי קשר לאירוע היסטורי כזה או אחר. אולם כדי שלא יתמהו כולם, מדוע ולמה חוגגים בט"ו בניסן, אוכלים מצות וכדומה – סובב הקב"ה את ההיסטוריה כך שתתרחש במועד זה יציאת מצרים, וכך יהיה "תירוץ" לחג שמתקבל על השכל האנושי. זאת בניגוד לתפיסה הפשוטה, לפיה פסח נקבע בעקבות
יציאת מצרים כדי לציין את המאורע. רעיון מקורי זה מבטא את התפיסה לפיה המציאות
האמיתית היא העולם העליון, ואילו עולמנו הארצי משתלשל ונובע ממנה. יש אנשים שטוענים שסיפורי התורה, או חלקם, אינם אלא משלים ואלגוריות. האמת היא הפוכה: העולם הזה הוא משל ואלגוריה בהשוואה למציאות האמיתית, אותה
מתארת התורה. על רקע זה אפשר להבין טוב
יותר את חשיבות הרעיון של יציאת
מצרים. אילו היה מדובר רק באירוע
היסטורי שהתרחש לפני 3300 שנה,
לא ברור עד כמה הוא רלבנטי
עבורנו היום. הרי עבר הרבה זמן
וקרו הרבה דברים מאז. אבל במבט
העליון, "יציאת מצרים" היא למעשה
מציאות אלוקית נצחית, אידיאה
או עיקרון כלשהו שעומד בשמיים
וקיים תמיד. האידיאה הזו התבטאה
בעולמנו בצורה מוחשית באירועי
יציאת מצרים ההיסטוריים, אבל היא
ממשיכה להתבטא גם הלאה בצורות
שונות. כל פעם שיהודי מצליח
להיחלץ ממחשכי הטומאה ולזכות
לגאולה רוחנית, הוא בעצם עובר תהליך של יציאת מצרים אישית. כל ישועה של עם ישראל מאויביו, הארציים או
הרוחניים, גם היא הופעה של יציאת מצרים. לכן נצטווינו לזכור ולהזכיר את יציאת מצרים כל הזמן,
לא רק כאירוע היסטורי ישן אלא כמציאות עליונה ותמידית. עשר המכות, קריעת ים סוף, ההליכה במדבר, המן וכל השאר – כולם למעשה אידיאות שפועלות בעולם גם בימינו, מתבטאות בצורות שונות לפרט ולכלל. ואת זאת לימדה אותנו יציאת מצרים, שלכל גלות יש קץ, ומכל שקיעה בטומאה יש גאולה; שסופן של ממלכות האליל והחומר לחלוף מן העולם, ושאלוקים לא עזב אותנו אלא יכול לפרוץ
את גבולות הטבע ולחולל ניסים כדי להושיע. לפיכך בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא
יצא ממצרים. כי יציאת מצרים לא נגמרה, אלא מתרחשת והולכת בכל דור.
- eratt@gmail.com -
את זאת לימדה אותנו יציאת מצרים: שלכל גלות יש קץ, ומכל שקיעה בטומאה יש גאולה
26 גיליון 1117  גליון חג פסח  י״ד בניסן תשפ״ג