Page 28 - 178375_Shabaton 1116
P. 28
מנו נו תת
נפש
מבט
פסיכולוגי על מסכת אבות
נעמי (יפה) עיני, פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית
קובי פרידחי, פסיכולוג בהתמחות תורה, תעסוקתית, דוקטורנט באוני׳ אריאל עבודה
ופסיכולוגיה
להתעורר כל בוקר מחדש
אבות ג׳ משנה י׳
"הוּא ָהָיה אוֹ ֵמר: כֹּל ֶשׁרוּ ַח ַה ְבּ ִריּוֹת נוֹ ָחה ֵהי ֶמנּוּ - רוּ ַח ַה ָמּקוֹם נוֹ ָחה ֵהי ֶמנּוּ. ְוכֹל ֶשׁ ֵאין רוּ ַח ַה ְבּ ִריּוֹת נוֹ ָחה ֵהי ֶמנּוּ- ֵאין רוּ ַח ַה ָמּקוֹם נוָֹחה ֵהיֶמנּוּ. ַרִבּידוָֹסא ֶבן ַהְרִכּיָנסאוֵֹמר: ֵשׁיָנה ֶשׁל ַשֲׁחִרית, ְוַיִין ֶשׁל ָצ ֳה ַרִים, ְו ִשׂי ַחת ַהְי ָל ִדים, ְוי ִשׁי ַבת ָבּ ֵתּי ְכֵנ ִסיּוֹת ֶשׁל ַע ֵמּי ָה ָא ֶרץ
- מוֹ ִצי ִאין ֶאת ָה ָא ָדם ִמן ָהעוֹ ָלם".
המשנה שלפנינו מבקשת לקשר בין הנהגותיו של אדם בעולם הגשמי, למעלותיו בעיני יוצרו.
ציפייה בסיסית מבוטאת במשנה, שיחיה אדם בחברותא ויתערה במציאות. חיי נזירות, התבודדות והסתגרות, אינם הדרך להשיג את נחת ה'.
ועוד מתבקש האדם לעשות: לכבד את זמניותו ואת חושיו ולחיות חיי ערוּת, עשיה והכרה. המבטל את זמנו – אדם, שהשחר אינו סימן עבורו לפעולת קימה ועבודה, שמטשטש ומסמם את צהרי חייו ואת עצמו בשינה ויין, בשיחה של ילדות נטולת עול, גבול וחובה, ושוהה
בכל דבר יש את שלושת הרגלים
"ָׁשלוֹשׁ ְּפָעִמים ַּבָּׁשָנה ֵיָרֶאה ָכל ְזכוְּרךָ ֶאת ְּפֵניה' ֱא-לֶֹהיךָ ַּבָּמקוֹם ֲאֶׁשרִיְבָחר ְּבַחג ַהַּמצּוֹתוְּבַחג ַהָּׁשֻבעוֹתוְּבַחג ַהֻּסכּוֹתְולֹא ֵיָרֶאה ֶאת ְּפֵניה' ֵריָקם".
חג הפסח הוא הראשון מבין שלושת הרגלים בהם היינו עולים לבית המקדש. מעניין לחשוב על השמות שנבחרו לחגים אלו ולדייק בעמדה הנפשית ששמות אלו מייצגים.
נתחיל בפסח, בו אנו מצווים לספר ביציאת מצרים. לכל עדה ומשפחה יש את המנהגים והמנגינות שלה שנועדו לגרום לסיפור להיות חי ומעניין, לגרום לילדים להיות ערים ולשאול שאלות. למעשה, הסיפור כ"כ מפתיע ומרתק שזה לא מאוד קשה- החל מהסנה הבוער עד קריעת ים סוף כשבאמצע עשר מכות שכמו נלקחו מסרט. יחד עם זאת, לחג קוראים דווקא "פסח", לא על מה שהיה אלא על מה שיכול היה לקרות. גם חג "המצות" נקרא על שם לחם שהיה אמור
להחמיץ אבל עצר באמצע. בשבועות אנו מזכירים את מעמד הר סיני וגם כאן שמו
של החג לא מתרכז באירוע עצמו אלא בתקופה של שבע השבועות שהובילו אליו. למעשה, רק חג הסוכות נקרא על שמו של הדבר עצמו. אני יושבים בסוכות, בחג הסוכות, כי
'בסוכות הושבתי את בני ישראל'. החלוקה הזאת נכונה גם לתהליכים שונים בחיים וגם
בתהליכי חיפוש עבודה ועיצוב קריירה, ניתן למצוא את שלושת הרגלים. יש את אנשי הסוכות, אלו שמתרכזים בדבר עצמו- איך העבודה שלי תיראה? כמה שעות אעבוד? האם
יהיה לי מעניין? מה תהיה גובה המשכורת? יש את אלו שהם כמו שבועות, החושבים על התהליך
שצריך לעשות לקראת אותה עבודה מיוחלת- מהם תנאי הקבלה? כמה שנים עליי ללמוד? כמה ביקוש יש לזה בשוק? איך אבלוט ביחס למועמדים אחרים?
ויש את אנשי הפסח, אלו שחושבים על מה שהיה יכול להיות בבחירה התעסוקתית. התארים, העבודות והחלומות שיתפספסו ("יתפסחו" או "יתחמצו") ברגע שיקבלו החלטה
לכיוון מסוים. שלושת הרגלים מציינים תהליך- מיציאה ממצרים, פרידה
מעבודת הפרך והיציאה לחירות, ההליכה במדבר וקבלת התורה ולאחר מכן הכניסה לארץ וקיום התורה והמצוות עצמם. העלייה לרגל שהייתה נהוגה בימים אלו וכן שאר המצוות באות להעביר אותנו תהליך שרלוונטי גם לבחירות אישיות שלנו- מה אנחנו משאירים מאחור, מה אנו לומדים ומקבלים בתהליך ואיך החיים שלנו ייראו אחרי הבחירה או
השינוי. שנזכה לדעת ולהתבונן על עצמנו בתהליכים שאנחנו
עוברים בחיים ולתת להם מקום גם בנפש. ושנתחיל כמו בחג הפסח בפרידה מן העבדות, החמץ, הקיבעון וההרגלים הישנים לקראת המשך התהליך בחירות ובשמחה.
- fridchay@gmail.com -
ומתכנס עם אנשים שאינם תובעים מעצמם חתירה לחיי לימוד ובקיאות - חייו מבוזבזים ואולי אף אינם מצדיקים
את עצמם. היו בני אדם! מבקשים לטעמי רבי
חנינא בן דוסא ורבי דוסא בן הרכינס. עשו שימוש בחושים, באיברים, בכוח המחשבה, הדיבור והלימוד, במערכות היחסים ובקהילתיות הטבועה בכם. נצלו את זמניותכם כאן (חיי אדם – בוקר, צוהריים וערב) ואת משאביכם האישיים
בדרך אחראית ובוגרת. מילות המשנה מהדהדות עבורי
קריאת השכמה מצויה במשנה - להתמסר לחיים, לזולת, לסביבה!
את הסיפור הידוע, אודות רבי זושא
מאניפולי, שאמר סמוך לפטירתו:
"בעולם הבא לא ישאלוני: 'מדוע לא היית משה רבנו?' אלא
ישאלו – 'מדוע לא היית זושא?"'. א-ל אחד ויחיד בראנו, והוא חסר צרכים, קיומו נטול זמן
(היה הווה ויהיה) וממנו - התורה. א-ל זה, רוחו נוחה מאתנו, לא בבקשנו להדמות לו אלא כשאנו מחוברים חיבור מיטבי לאנושיותנו ולצרכינו (שינה, אכילה, שיח) ומשתמשים בכושר הבחירה הייחודי לנו, על מנת לנהל את חיינו באופן
ראוי. קריאת השכמה מצויה במשנה - להתמסר לחיים, לזולת,
לסביבה! להסיר מעלינו בטלה ובזבוז, לחיות בעוצמה ובאחריות את הזמן, לחוש בו ולהישיר אליו מבט סקרן וקשוב. וכדברי הלל הזקן: " ִאם ֵאין ֲא ִני ִלי, ִמי ִלי? וּ ְכ ֶ ׁש ֲא ִני
ְל ַע ְצ ִמי, ָמה ֲא ִני? ְו ִאם לֹא ַע ְכ ָ ׁשיו, ֵאי ָמ ָתי?" (אבות א, י"ד). - naomieini1@gmail.com -
28 גיליון 1117 גליון חג פסח י״ד בניסן תשפ״ג
צ ח
ל ב