Page 30 - 178375_Shabaton 1116

המשך מעמ' 1
מצה - ומריבה, התקוטטות והתכותתות
והזהרו מן המחלוקת ותזכו לגאולת אחרית הימים. וכן כתוב ביחזקאל (לז, טז-יז): ' ְו ַא ָּתה ֶבן ָא ָדם ַקח ְלךָ ֵעץ ֶא ָחד וּ ְכתֹב ָע ָליו ִליהוּ ָדה ְו ִל ְבֵני ִי ְשָׂר ֵאל ֲח ֵב ָריו וּ ְל ַקח ֵעץ ֶא ָחד וּ ְכתוֹב ָע ָליו ְליוֹ ֵסף ֵעץ ֶאְפַרִיםְוָכלֵּביתִיְשָׂרֵאלֲחֵבָריוְוָקַרבאָֹתם ֶאָחד ֶאל ֶאָחד ְלךָ ְלֵעץ ֶאָחד ְוָהיוּ ַלֲאָחִדים ְּבָיֶדך'.אמרלוהקב"ה:כשייעשוישראל אגודה אחת, יתקינו עצמם לגאולה, ועוד אמרו (מדרש רבה סוף שופטים): 'גדול השלום שאין הקב"ה מבשר את ירושלים להיות נגאלים אלא בשלום...' לפיכך אני פונה בזה מקרב לב ברוב חיבה ואהבת ישראל לכל אחינו יקירינו ובפרט לבני התורה המסולאים בפז, להימנע מכל דיבור ומכל שיחה בשום עניין שעלול לגרום למחלוקת ולפירוד לבבות ח"ו. אנא אחים יקרים. הסירו את גורמי הפירוד והמחלוקת מביניכם ועשו הכל להרבות אחדות, אהבה
ואחווה, שלום ורעות". ללמדך: ערבות הדדית, אהבה
ואחווה, שלום ורעות בין איש לרעהו – למרות מחלוקות בענייני אמונות ודעות – הם חלק משמעותי בתהליך הגאולה. לא אחידות נדרשת כאן, אלא אחדות. באחדות – או למצער, גם באחדות –
טמון סוד הגאולה. בשונה מפשוטו של מקרא בספר
הושע (שהזכיר גם הרב עובדיה בדבריו), שלפיו אם "יחלק לבם" של ישראל - מהקב"ה, "עתה יאשמו" – תבוא עליהם שממה, מביא רש"י את דברי חז"ל, המֵסבים את המחלוקת לא על דברים שבין אדם למקום אלא לאלה שבין אדם לחברו: "לפי מדרש אגדה, גדול השלום שאפילו ישראל עבדו עבודת אלילים ושלום ביניהם, אין השטן מקטרג ביניהם, שנאמר 'חבור עצבים אפרים הנח לו' (הושע י, יז) ושנאוי המחלוקת שנאמר 'חלק לבם עתה
יאשמו', יש פתחון פה לשטן לקטרג". דברי פי חכמי חן. וכל המוסיף
עליהם– אך יגרע.
- aviadhacohen3@gmail.com -
"ִויחן"–לשוןיחיד(ולא"ויחנו"),"כאיש אחד – בלב אחד".
אכן, מהדגשת הכתוב "וִיחן ָשם", ָשם – ולא במקום אחר, למדו חז"ל, שראוי לצנן מעט את ההתלהבות. וכך אמרובמכילתא,מדרשההלכההתנאי לספר שמות (ורש"י מביא את דבריהם בפירושו על אתר): "שם", לרגלי הר סיני, אכן היו "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות - בתרעומות
ובמחלוקת!" בשנת תשמ"ט (1989), חל חג הפסח
לאחר שתי מערכות בחירות טעונות לכנסת ולרשויות המקומיות. במהלכן, וכמנהג ישראל קדושים, נשמעו לא מעט דברי נאצה וביטויי שנאה. המחלוקת הציבורית הגיעה לאחד
"למה אתה לא עובד?", "מתי כבר תתחתני?"), רווי מתח, מלא אורניום מועשר. ולא אחת המפה הלבנה, כלי הכסף המצוחצחים והצלחות המבריקות מסתירים מאחוריהם (ואולי גםמלפניהםומִצדיהן)יוָֹרהרותחתשל קנאות ושנאות, מחלוקות ומריבות. ובקיצור: גם מצה (תרתי משמע), גם מריבה. גם עיון ולו מקופיא, 'מלמעלה', בנוסחה המסורתי של ההגדה של פסח – וכמוה, רוב מקורות תורת ישראל והמשפט העברי – מלמד שאין היא אלא מסכת ארוכה של מחלוקות (ואפילו מריבות קשות, ע"ע "אף אתה הקהה
את שיניו"). לצד ההכרזה החגיגית, המתקתקה
ורבת ההשראה, "הלילה הזה כולנו המחלוקות עשויות לשתף ולשקף את טעמה של
משיאיה. לקראת חג הפסח, פרסם הרב עובדיה יוסף ע"ה (שכידוע, לא אחת היה מעורב בעצמו, בטובתו ושלא בטובתו, במחלוקות רבות ורבות עוצמה) איגרת בעניין "חשיבות שמירת השלום שעל ידו תבוא הגאולה". בין השאר, נכתב בה: "בשנה האחרונה... רבתה מחלוקת בין העדות בישראל, ואף בין החרדים לדבר ה' שומרי תורה ומצוות, וידוע כמה גינו והרחיקו חז"ל את המחלוקת ונושאי דגלה, כי היא גורמת הרס וחורבן, מנפש ועד בשר תכלה, וסמכו דבריהם על הנאמר 'חלק לבם עתה יאשמו' (הושע י, יב). והנה בהיות ואנו נמצאים כיום בחודש ניסן הוא חודש הגאולה, כמאמר חז"ל 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל', ובמדרש (בראשית רבה פרשה צח) על הפסוק "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים', אמר להם יעקב לבניו: בני! היו כולכם אסיפה אחת
חירות אמיתית
מסובים", המשקפת ולו למראית עין, אחדות שאין כמותה, אנו נפגשים מיד בסמוך במחלוקות החכמים: "בן זומא... וחכמים אומרים", רבי יהודה ורבי יוסי הגלילי, רבי אליעזר ורבי עקיבא. וטרם דיברו בפיוט עתיק היומין של "חד גדיא", שבו כל החזק ואלים מחברו –
טורף ומכלה את חברו עד כדי אבדון. אבסורדי ככל שזה יישמע, המחלוקות עשויות לשתף ולשקף את טעמה של חירות אמיתית: חירות הדעת, חירות המחשבה, ריבוי הדעות וחופש הביטוי. כך היה גם במעמד הר סיני, אחד משיאיו של תהליך גאולת מצרים. התורה – ובעקבותיה חז"ל – שבים ומדגישים, פעם אחר פעם, ש"הכל שווין בתורה", וש"כל העם", אנשים נשים וטף, תלמידי חכמים לצד בורים ועמי ארצות, היו שותפים למעמד הנשגב. ביטוי לכך ניתן במדרש הידוע עלהפסוק"ִויחןשםישראלנגדההר",
30 גיליון 1117  גליון חג פסח  י״ד בניסן תשפ״ג