Page 32 - 178375_Shabaton 1116
P. 32
המשך מעמ' 16
המשך מעמ' 16
הזמן הספיראלי
אותם ימים שעם ישראל יכנה 'פסח' יותר מאוחר. הוא אשר אמרו חכמינו בבראשית רבה- "כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה, ובורא את העולם".
נמצאנו למדים כי לא הצטוונו לאכול מצות בפסח כיוון שיצאנו ממצרים, אלא ההיפך- כיוון שאנו מחוייבים לאכול מצות בי"ד בניסן יצאנו ממצרים! היפוך הסכמה האוניברסאלית באירועי עם ישראל תקף גם לחגים מדרבנן ובמיוחד ליום העצמאות, החג החשוב מכל החגים. שורשו של החג קיים
מאז ומעולם. מאידך גיסא, מצוות כמו שבת, שמיטה, יובלות, ראש השנה
והחובה שפסח יחול בחודש האביב מציירים תמונה אחרת של הזמן, תמונה מעגלית ולא ציר אחד אין סופי. אנחנו חוזרים כל שנה לדוגמה לתקופת האביב, לחודש התשובה ועוד. על פי מודל זה 'אנחנו' נעים על ציר זמן מעגלי, נכנסים ויוצאים מזמן צבוע אחד לזמן צבוע שני. רעיון 'המסוגלות'
החסידי/קבלי מבטא באופן מילולי את רעיון 'הזמן הצבוע'. מהי, אם כן, ההסכמה המתארת נכון יותר את הזמן ביהדות? הקו או המעגל? נראה כי השילוב שלהם הוא התיאור המתאים יותר, שילוב היוצר סכמה של ספיראלה. לאורכם של מעגלי הספיראלה עובר ציר אחד ארוך ולמעשה מתבצעת תנועה מקבילה, גם מעגלית וגם לאורך הציר. אנחנו חוזרים אמנם כל שנה לאביב ולפסח אולם הפסח של השנה שונה מן הפסח
- hazutg@gmail.com - המשך מעמ' 20
החמץ והיצר
עם הבריות עד ש"הפורש מדרכי ציבור אין לו חלק לעולם הבא". על הכתוב "אנשי קודש תהיו לי" היה רגיל רבי מנחם מנדל מקוצ'ק לומר: מלאכים בשמים - אומר ריבונו של עולם לישראל - יש לי אלפי רבבות, איני רוצה שתהיו מלאכים, המשיכו להיות אנשים, אלא שאת האנושיות שלכם
תחיו בקדושה, קדושה אנושית אני רוצה מכם. מצות המצה ואיסור החמץ מסמלות את שליטתו ואי שליטתו של האדם על יצריו. המצה והחמץ באים מאותו מקור, מעירוב הקמח במים, כשהקמח מסמל את הגוף החומרי והמים את החלק הרוחני שבאדם, ועירובם יוצר את הבצק (שהוא הפוטנציאל של החמץ שהוא היצר הרע בנמשל) והבצק כשלעצמו אין בו לא עבירה ולא מצוה. והנה התורה לא זו בלבד שאינה מחייבת אותנו להתרחק מהפוטנציאל הזה אלא היא עוד מחייבת אותנו להזדקק לו, ולעשות ממנו מצה. להודיענו, שהמצווה והעבירה אינה תלויה ביצר אלא בהתנהגותו של האדם, האם הוא ישלוט
על יצרו או שיצרו ישתלט עליו.
ַאל ְתּבוֹ ֵא ִני ֶר ֶגל ַגּ ֲא ָוה
החלטות משמעותיות שיש להן השלכה על חיי רבים, מתקבלות בסופו של דבר על ידי אנשים. אלא שעיון בקורות ימי האנושות בכלל והעם היהודי בפרט, יגלה כי ככל שמידת הגאווה הייתה נוכחת ופעילה בתהליך קבלת ההחלטות, התוצאה הייתה הרת אסון לכולם, וככל שמידת הענווה היא זו שהנחתה את מקבלי ההחלטות, בסופו של דבר הייתה
בכך ברכה לכולם. לנוכח האירועים הדרמטיים הסובבים אותנו, מעל שולחן
הסדר השנה תרחף עננה ומועקה. לאף אחד אין פתרונות קסם למצב המורכב הזה. לכל אחד
אמונותיו, תובנותיו ומסקנותיו, אבל לכולם תועיל מידה אחת, שאת הכיסא הריק השנה יש להקדיש לה- הענווה. בכוחה של מידה זו לפתור בעיות רבות, אולי עוד לפני שהן
בכלל נוצרות. השנה במיוחד, הכיסא הריק המבטא את מה שכל כך חסר
לנו, והמצה המסמלת את מה שאנחנו צריכים להיות- אלו יכולים לשמש לנו כמצפן וכקריאת כיוון, וכתזכורת למידת הענווה שרק בכוחה להוביל לחירות פיזית ונפשית אמיתית,
של אשתקד בשל מיקומו על ציר האורך.
המשך מעמ' 20
ולעצמאות אישית ולאומית.
- avir@medison.co.il -
לילה של שיח והקשבה
הדבר רמוז באותיות של המילים 'חמץ' ו'מצה'. ההפרש בין האותיות של 'מצה' ו'חמץ' הוא קוצו של יו"ד. ברגע קטן ניתן להחמיץ את השעה ולהיות בעלי גאווה.
פסח הוא יום של חשבון נפש. פה – סח אנו מספרים ומדברים, שואלים ודורשים אבל מצד שני, אנו פתוחים גם להקשבה, להיות מוכנים להיות יותר מצה (שפלים) ופחות חמץ (בעלי גאווה). בליל הסדר, אנו בני חורין ששואפים להיות אותנטיים ובלתי תלויים ויחד עם זאת פתוחים לקבל את מגוון הדמויות שכן - 'כנגד ארבעה בנים דברה תורה'. זכירת מצרים נעשית דרך "סיפור" ודרך דיאלוג של שאלות ותשובות. הסיבה לכך, כי ההגדה היא הסיפור המשותף של כל עם ישראל. ולכן, ליל הסדר הוא הזדמנות לזקק את האמת שלנו, על ידי ההקשבה לכל הבנים והבנות שבמשפחותינו ולכל המגזרים שיש במדינת ישראל. חירותנו תהיה שלמה ואמיתית יותר דרך הקשבה. זכינו למדינה והסיפור המשותף ממשיך ללוות אותנו, ועל מנת שנמשיך להיות אומה בת חורין, עלינו לאפשר שיח מכבד ומקשיב בין כל חלקיה של
- nehoraim@gmail.com -
האומה.
32 גיליון 1117 גליון חג פסח י״ד בניסן תשפ״ג
