Page 52 - 178375_Shabaton 1116

מקורב מאוד לזרם הר המור בנשיאות הרב טאו. תשאלו, מה עם מועמד 'סרוג' מהזרם הלא חרד"לי? במציאות הפוליטית הקיימת בכנסת, ועם מרכיבי הגוף הבוחר כפי שהם נכון לעכשיו, הסיכוי לאחד כזה להיבחר, ועוד כשאין הסכמה של המגזר הסרוג עצמו כולו עליו, נמוך מכדי שיכניס עצמו לשדה
המוקשים הזה. ואם כבר עסקינן בבחירת רבנים
ראשיים לישראל, ואנחנו נמצאים בפסח, אז ארשה לעצמי לשאול שאלת תם (יהיו מי שיישכו זאת לרשע. שיהיה). מי צריך רב ראשי, ובטח מי צריך שניים? לענ"ד- שניים בטח לא צריך. לא ברבנות הראשית לישראל ולא בכל יישוב. כיום, שהעדות מתערבבות זו בזו, ב"ה, זה מיותר. לריישא- מי צריך? כולם. אבל אם אני בוחן את תפקודיי הרבנות הראשית לישראל ומנסה להשליך מזה בשביל מי ובשביל מה, המסקנה שלי היא שאם בכלל, (מעבר לעניין הסמלי), הרבנות הראשית צריכה להראות פניה כלפי הציבור שאינו דתי. שכן, החרדי- לא סופר אותה (למשל: לא שומע לפסיקותיה, אם כבר נותנת פסיקה אחת לתקופה, ומה שנשאר זה ג'ובים למקורבים), ובציבור הדתי לאומי – לכל קהילה יש את הרב שלה, לבוגרי ישיבות הסדר יש את הרבנים שלהם, ומעט מאוד נושאים עיניהם כלפי הרבנות הראשית לישראל. אז בדרך האלימינציה מגיעים למסקנה הפשוטה שזו- הרבנות הראשית- אמורה להיות בראש ובראשונה מכוונת כלפי עם ישראל הרחב, בדגש על מי שנקראים 'לא דתיים'. אם זה נכון, אז לענ"ד גם בחירת הרב צריכה להיות מושפעת מכך. שיהיה זה רב מאיר פנים, אוהב שלום ורודף שלום, מקרב את הבריות, בית הלל מלא על מלא. אבל כמו הרבה דברים רבים בחיים- זו אוטופיה. כל עוד לרבנים יש שליטה מוחלטת בגוף הבוחר, אין סיכוי שעניין מעוות זה יתוקן. בעיניים שלי, יש לשנות לאלתר את החוק לבחירת רבנים ראשיים, כך שלציבור הרחב תהיה השפעה הרבה הרבה יותר גדולה מכפי שיש להם היום. כן, אני מכיר את הטענה, אבל מה, ה'ציבור' יודע מי 'גדול בתורה'? הצחקתם אותי. מתי בכמה העשורים
האחרונים זה היה שיקול בבחירה?
הרחב, בכל-זאת, כיוון שהמנועים לקראת הבחירות הצפויות בעוד מספר חודשים הותנעו, נעדכנכם בטריק (חוקי) שעשה שר הדתות מלכיאלי, כדי להבטיח שההשפעה המהותית שיש לו ולמפלגתו ש"ס בגוף הבוחר, תכריע את הכף גם בבחירות הקרובות לרבנות הראשית לישראל. השר מלכיאל פשוט חתם על צו הדוחה את תקנות רבני הערים שתוקנו בתקופתו של מתן כהנא כשר במשרד הזה, דחייה לחצי שנה. תשאלו, אז מה? ובכן, מספר רבני יישובים מבוגרים (בני 80) שאמורים היו לפרוש מתפקידם בגלל גילם ועפ"י חוק, יישארו בתפקיד עוד קצת, עד אחרי הבחירות לרבנות, זאת כדי שהשר וחבריו יהיו בטוחים באצבעות שלהם, בבחירת הרבנים הראשיים. עפ"י החוק, מתוך 150 חברי הגוף הבוחר, 30 הם רבני ערים גדולות ו-14 רבני מועצות אזוריות. וכמובן, חלק מאלה שקיבלו עתה הארכה, הם חברים בגוף הזה. חוקי? כן. מדיף ריח לא טוב? גם כן. אבל בואו נודה, בקרב על הרבנות הראשית הרבה מכללי המשחק של שקיפות, הגיון וטובת הציבור- נעדרים. כך או כך, ככל הידוע, על-פי סיכומים שנקבעו בין המפלגות המרכיבות את הקואליציה, (בלי 'דגל התורה' שאינה בכלל הסיכום), הרב הראשי הספרדי הבא ייבחר בידי ש"ס (תבחרו: או הרב יהודה דרעי, אח של ר' אריה, או אח נוסף ממשפחת עובדיה, מן הסתם למגינת ליבו של הרב שמואל אליהו שבוודאי מתגעגע לימים שהציונות הדתית השפיעה גם על בחירת רב ספרדי – אביו זצ"ל), וכל המפלגות ידרבנו את נציגיהן לתמוך בו, ואילו את הרב הראשי האשכנזי תבחר מפלגת הציונות הדתית, זו שסמוטריץ' עומד בראשה. ואל תיראו מופתעים, נכון לעכשיו, ההסכמה על מועמד רחוקה לא פחות מאשר רחוקה ההסכמה בשולחן ההדברות בבית הנשיא. יש הדוחפים (ולא בפעם הראשונה) למועמדות את הרב יעקב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב, אלא שאחת הבעיות היא שהוא בן 72 וכדי שיוכל להיות מועמד, יש לשנות את החוק. בכנסת הנוכחית, עניין של שניות, אבל לא נראה שסמוטריץ' להוט על העניין, והסברה היא שהוא מעדיף את מועמדותו של הרב מיכה הלוי, רבה הראשי (המוצלח) של פ"ת, הנחשב
ובעיקר הרבנים
ביקשו מהתושבים
שלא להיכנס
לעימותים, להיזהר
מפרובוקציות, וזה
עבד מעולה. בתכלס',
מתחת לרדאר, יש שיחות שוטפות בין בכירים בממסד הישראלי, הפוליטי מזה והביטחוני מזה, עם ה'בוסים' האמתיים במגזר החרדי, לפעמים מעל ראשי הפוליטיקאים. מפגש כזה היה באחרונה, כאשר ראש השב"כ, רונן בר, הגיע ככה בשושו למעונו בבני ברק של מנהיג הציבור הליטאי, ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין. לא, הם לא צללו לסוגיית 'שניים אוחזים'. פורסם ש'הפגישה עסקה בכמה נושאים', ולנו נותר להעריך מה היו הנושאים. מן הסתם, פנייה של ראש השב"כ לרב, שימשיך לקרוא לשומעי ליקחו לנהוג במתינות, לא להיגרר לפרובוקציות ולמחאות המוניות, כאלה יש מספיק, וגם הן מהוות אתגר לא פשוט למערכת הביטחון. יצוין, ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין הוא שהורה קודם ההפגנה בבני ברק שלא להתעמת עם המפגינים והינחה את תלמידי הישיבות שלא להתקרב למקום ההפגנה. יש לי תחושת בטן (לא יותר מזה), שערוץ התקשורת הזה בין מערכת הביטחון לבין הרב אדלשטיין שליט"א, בלא תיווכם וסינונם של גפני וחבריו, עשוי לקדם, ולו במעט, כמה סוגיות בוערות שביחסי דת-מדינה. לא, אינני פתי לחשוב שהרב יסכים לחוק הגיוס, אבל יש תחושה שהרב יסכים להגביר האכיפה על אלה הרשומים בישיבות ובקושי נמצאים שם. שיבחרו. בין לא לקום מהסטנדר
לבין לעשות משהו מועיל לכולם. ואפרופו כל זה, למרות שאני מחזיק מעצמי כטיפוס עצמאי, לפעמים אני מקנא בחרדים ש'יש להם על מי לסמוך', מי שמקבל עבורם החלטות מורכבות והם שלמים עם זה, יהיה מה
שיהיה.
עשה לך רב
בתחבולות תעשה לך בחירת רבנים. אף שבתכלס', עניין בחירת הרבנים הראשיים לישראל מעניין לענ"ד (רק?) קבוצה קטנה של מקורבים, עוזרים ובעיקר פוליטיקאים, ולא את הציבור
52 המגזין גיליון 1117  גליון חג פסח  י״ד בניסן תשפ״ג