Page 54 - 178375_Shabaton 1116
P. 54
וכ
המגזין
שאלת השאלות
כל כך הרבה שאלות עולות בחודשים האחרונים, רובן ללא מענה. ? כותבי שבתון מוסיפים קושיה משלהם לליל הסדר הקרוב.
והביצוע, עלינו היא. צו מוסרי אישי, מעשי ויומיומי, לא לאטום אוזניים או להסב את הראש, אלא לנקוט פעולה, כאן ועכשיו, בנחישות ובנועם. להשיב בן אל אבותיו, אח לאחיו, לכבד הורים, לבקר חולים. לצקת תמיד, ובפרט
בחוויית "לילה", תקוות אור. "פסל החירות, הסמל האמריקאי, אינו
מספיק...לכןאניממליץלאמריקה להקים פסל נוסף גם בחוף המערבי – פסל האחריות... חירות בלבד עלולה לגרום להתחמקות מאחריות, בעוד אחריות היא-היא תמצית האנושיות שלנו"(ויקטורפראנקל,האדםמחפש
משמעות).
* **
הטרמפיסטים של תלמיד שלי לשעבר
אבינועם הרש
מה בסוף יהיה כאן עם כל הפילוג והקרע הזה בעם?
פגשתי השבוע אבא של תלמיד שלי ששיתף אותי שהבן שלו (תלמיד שלי) כבר לא צריך יותר לנסוע עם נהג מלווה. ביום ראשון השבוע התלמיד שלי אמר לאבא שלו: "אבא, עכשיו שאני יכול לנסוע לבד, אני מתכוון לקחת כסף לדלק מהחיסכון שלי ולנסוע בכוונה לטרמפיאדה שיש שם חילונים בכדי להציע להם טרמפ ולהראות להם כמה שאנחנו אחים". ואז, האבא הראה לי תמונה של הילד שלו עם שלושה טרמפיסטים שהוא אסף מהטרמפיאדה של 'הר חומה' לכיוון תקוע, כולם בלי כיפה, עם חיוך ענק, מחובקים עם הילד שלו. האבא אמר לי בהתרגשות: "אתה יודע מה, אני מאמין שהילד שלי הוא לא היחיד ויש עוד המון ישראלים עם לב ענק שרק רוצים שהפילוג הזה בעם שלנו יעבור. והוא יעבור. אני מאמין שהעם הזה חשוב ליותר מידי אנשים כאן בשביל שהוא יתפרק אחרי שבעים
שנה". ובכל פעם שעולות בי חששות לגבי
ִהְשַׂכְּלנוִּלְראוֹתֶאתַהְפִּרימוֹת,ֶשְׁבִּמָדּה ְמ ֻס ֶיּ ֶמת ָהיוּ ֲחבוּיוֹת, ְו ַע ָתּה ַה ִוּכּוּ ַח ַעל ָהֵרפוְֹרמוֹתַהִמְּשָׁפִּטיּוֹת,ָגַּרםָלֶהןָלצוּף
מה אירע לנו שכ"כ התרחקנו מדרכנו שלנו?
הרב יובל שרלו
הקושיה שלי היא על עצמנו: אכן, נמאס לנו להיות גשר, ואנו מבקשים לשאת בגאון את דרכנו ואת אמונתנו. אולם, למה נשיאה זו צריכה להיות קשורה בקרע ופילוג, בבוז ובזלזול במי שלא חושב כמונו, בתמיכה בחוקים לא- מוסריים, ובהתנהלות כוחנית שאינה
מבקשת את אחינו מכל הצדדים? לא לחינם קבע רמב"ם את הלכות קידושהשםבהלכותיסודיהתורה. זהו יסוד התורה, ואנו עצמנו טופחנו להיות מקדשי שם ה' ברבים. קידוש השם נעשה על ידי איהוב שם שמיים על הבריות. ברם, זהו אמנם מושג מאתגר, שהלוא אנו מבקשים לקדש את שם ה' לאור המצוות שהוא הורה לנו, ואילו הבריות אוהבים את מה שנראה בעיניהם נכון וטוב, והדברים
לא בהכרח תואמים. למה אין אנו עוסקים בסוגיה יסודית
זו, ובמפגש שבין דבר ה' ובין הבריות, כי אם בהליכה לקצוות מרחיקות ומדירות, שהן בניגוד מוחלט ליסוד יציאת מצרים בתורה, שהיא יציאת האומה כולה? מה אירע לנו שכל כך
התרחקנו מדרכנו שלנו עצמנו?
* **
איך נחבר מחדש את הלבבות?
הרב אליעזר שנוולד
ָמה ִנ ְשׁ ַתָּנּה ַה ָשָּׁנה ַה ַלְּי ָלה ַהֶזּה ִמ ָכּל ַה ֵלּילוֹת? ַה ָשּׁ ָנה ַה ֹזּאת ִמ ָכּל ַה ָשּׁ ִנים? ַהדּוֹר ַה ֶזּה ִמ ָכּל ַהדּוֹרוֹת? ֶשׁנּוֹ ִסיף ַה ָשּׁ ָנה ְלַאְרַבַּעת ַהֻקְּשׁיוֹת, ֻקְשָׁיהנוֶֹסֶפת, ֶשֵׁאין
ָלהּ ְבַּהָגָּדה ְתּשׁוּבוֹת:
ֵכּי ַצד ַנ ְשׂ ִכּיל ָכּ ֵעת ִל ְבנוֹת ֵמ ָח ָדשׁ ֶאת ַהַהְסָכּמוֹת ַהְלֻּאִמּיּוֹת, ֶשִׁחְבּרוּאוָֹתנוּ ְלַעם ֶא ָחד ְבּ ִשׁ ְב ִעים ְו ָח ֵמשׁ ְשׁנוֹת, ֶשׁל ִבְּנַין
ְמ ִדי ָנה ֻמ ְפ ָל ָאה ִמ ְל ָחמוֹת ְו ִנ ְצחוֹנוֹת? ְִגִלּינוָּכֵּעתֶשַׁכִּנְּרֶאהִמְזַּמןָהיוְּפּרוּמוֹת, ַרק ָר ִצינוּ ְל ַה ֲא ִמין ֶשׁ ֵהן ֲע ַד ִין ַק ָיּמוֹת,
ְל ֵס ֶדר ַל ְמרוֹת
ַעל ְפּ ֵני ַה ֶשּׁ ַטח ְו ַל ֲעלוֹת. ְו ִאם ַגּם ְבּ ָכל ַה ָשּׁ ִנים ֵה ֵסבּוּ
ִמ ְשׁ ָפּחוֹת ֻמ ְר ָחבוֹת, ְמ ֻא ָחדוֹת, ֶשׁ ָהיוּ ָשׁם ֵדּעוֹת ֲחלוּקוֹת,
ל א
ַה ַלְּי ָלה ַהֶזּה ִי ְהיוּ ִמ ְשׁ ָפּחוֹת, ֶשׁ ַה ַמּ ֲחלֹ ֶקת ַעל ָהֵרפוְֹרמוֹת ַהִמְּשָׁפִּטיּוֹת, ֲעלוָּלה ִלְגרֹםָשׁםְלִהְתַלֲהטוּתָהרוּחוֹת:ַעלָשִׁוים יוֹ ֵתר ְו ָשׁ ִוים ָפּחוֹת, ַעל ַס ְר ָבנוּת ְבּ ַצ ַה"ל ְו ַא ְחדוּת ַהשּׁוּרוֹת, וּ ַמ ִהי ֵדּמוֹ ְק ַר ְט ָיה וְּזכוּת ָהרֹב ִלְשׁלֹט,וְּבָמהשׁוָֹנה ַהֶזּהוּת ֶשׁלְמִדיָנהְיהוִּדיתִמְשַּׁארַהְמִּדינוֹת,ַעל ַהָבָּג"ץ ֶשָׁנַּטל ְלַעְצמוֹ ַסְמכוּיוֹת, וָּמה ָשׁ ְו ָין ֶשׁל תּוֹ ְצאוֹת ַה ְבּ ִחירוֹת, וּ ִמי ְמ ַנ ֵהל ָכּאן - ַהֶמְּמָשָׁלה אוֹ ָהֵאִליטוֹת, ְוַהִאם
'ַאִחים ֲאַנְחנוּ'אוֹאֶֹסף ֶשׁל ַתּת ְקבוּצוֹת. אוָּלם, ַגּם ִאם לֹא ַנְצִליַח ְבַּלְיָלה ֶזה ָלֵתת ֶאת ָכּל ַהְתּשׁוּבוֹת, וְּלַהִגּיַע ְל ַה ְס ָכּמוֹת, ִנ ְמזֹג ֶאת כּוֹסוֹ ֶשׁל ֵא ִל ָיּהוּ ַה ָנּ ִביא ִל ְבשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, ִבּ ְת ִפ ָלּה ְל ָה ִשׁיב ֵלב ָבּ ִנים ַעל ָאבוֹת, ְל ַא ֵחד ֵבּין ַא ִחים ַוֲאָחיוֹת, ְבִּלי אוֵֹיב ִמַבּחוּץ, ִמְלָחמוֹת ְוָצרוֹת ְמ ֻשָׁתּפוֹת, וְּלַחֵבּר ֵמָחָדשׁ ֶאת
ַה ְלּ ָבבוֹת. ִכּי ַרק ָכּךְ ַנְצִליַח ְלַגֵבּשׁ ַהְסָכּמוֹת
ְלּ ֻא ִמּיּוֹת ְמ ֻח ָדּשׁוֹת.
* **
הלילה הזה כולנו אחראים
נעמי עיני
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שאל כל הלילות אנו מגיעים כעבדים או כבני חורין, הלילה הזה, כולנו אחראים.
ציר העבדות-חירות מלווה את פסקול הקיום האנושי והיהודי בפרט, מימי השעבוד במצרים. אנו נזעקים כנגד חיי עבדות יזומים או כפויים: עבדות לזמן, לרכוש, לכבוד, לקשר, לאהבה... וחותרים לחירות של זמן ומרחב, חירות לאומית ודתית, חירות הפרט והציבור, המחאה והדיבור. ואולם – מרכיב חיוני וחשוב נשכח לעיתים בעיצומה של המלחמה על החירות והוא: לקיחת
עתיד העם שלנו, אני נזכר בתמונה הזו,
וּ ְכ ַב ְר ֶזל וּ ֵבטוֹן ַבּ ֶסּ ַלע ְיצוּקוֹת, ְולֹא אחריות התיקון, ההשתדלות נושם עמוק ונרגע.
אחריות.
גיליון 1117 גליון חג פסח י״ד בניסן תשפ״ג
54
