Page 82 - 178375_Shabaton 1116

"הגדר נתקעה בגרון שלי, כמה מילימטרים
מהגרוגרת. אנשים שהוזעקו למקום, פחדו לחלץ אותי. נשארתי שם עד
שהגיעו מד”א וסייעו לי לצאת מהמצב הזה. למחרת חזרתי לחייך
השתנו בחול המועד פסח, אי אז, לפני מהתל
עד לקרקעית הבריכה ולשכב עליה. עשיתי את זה גם אז, רק שבפעם הזו, נשכבתי על הקרקעית ולא הצלחתי לקום - ניסיתי להזיז את הגוף והגוף לא זז. כמעט והתייאשתי. חשבתי שמדובר ברגעיי האחרונים, ולכן בשארית כוחותיי קראתי ״שמע ישראל ה’ א-להינו ה’ אחד״. ביקשתי בלב לחיות; אני עוד צעירה מכדי למות, לא הספקתי לחוות כלום בחיי. הבטחתי שאני אהיה ילדה טובה. לאחר מכן, ניסיתי שוב
לקום וכלום לא קרה״. באותו הרגע, אורטל הרגישה שאפסו
כוחותיה. חלחלה בה ההבנה שהגיע הסוף. חייה חלפו על פניה. היא משחזרת: ״השלמתי עם
מר גורלי. שכבתי בנחת על הקרקעית ופתאום הרגשתי
מעין חמימות כזאת. ראיתי אור לבן והרגשתי יד שמרימה אותי למעלה, אבל לא הייתה
שם שום יד של אדם. זו הייתה יד בלתי נראית. הייתי בהכרה מלאה,
זה לא היה חלום או דמיון. ״אני זוכרת שחששתי נורא באותו
הרגע”, היא ממשיכה, ”זו תחושה שלא ניתן להסביר במילים. הרגשתי יד שמרימה אותי, ופתאום הגוף שלי
חזר לתפקד. חיפשתי מכל הצדדים, לראות אם יש מישהו, אך לא הייתה נפש חיה לידי. במשך שנים לא הבנתי איך זה הגיוני ומה הסיבה לתופעה שקרתה לי. לא הצלחתי לעכל את מה שחוויתי. עד, שלפני שנה התחלתי ללכת לשיעורי תורה וסיפרתי לרב שלי, אבידן סנדרוסי, על המקרה שאירע לי. הייתי בטוחה שהוא יגיד שהשתגעתי, אך הוא האמין לי. הוא אמר לי שקרה לי נס גלוי. היום, אני כבר מספיק בטוחה בעצמי. אני יודעת מה ראיתי וחוויתי - לא המצאתי שום דבר ואני לא לוקחת אף כדור. הסיבה שאני מספרת על הנס הזה היא שאני מרגישה שליחות. אם יש בן אדם אחד שבזכות זה יאמין שיש אלוקים בשמיים, ששומע את התפילות שלנו בעת צרה, עשיתי את שלי״.
והילד איננו אוכל
חייה של רחלי אבני, נשואה ואם לשניים שעובדת בקופת חולים כללית,
שלי ואני ל קודם. דמיינת
כשבע שנים. היה זה מפגש חברים שגרתי, שהסתיים באסון. היא משחזרת: ”בחול המועד פסח, יצאנו כמה זוגות חברים לעשות על- האש. אחד החברים שפך בנזין על אש גלויה, ובטעות שפך
כמות גדולה מידי והבקבוק התלקח כשנ
ואשפו פעולו לאט, ניתוח. יכול ה אותו ל לאכול ושם שיוכל
מהר מאוד והועף לדשא. בעלי נפצע ראשון ורץ למים לנקות את עצמו. פתאום שמעתי צרחות. הבן שלי הבכור, עידו, שהיה אז בן שנתיים וחצי, נשאר שם על הדשא והמשיך להתלקח. רצתי לדשא כדי להבין מה קורה וראיתי את
הבן שלי בוער כמו להבה אחת גדולה. ”כולם השתוללו באזור ושלפו נשקים, כי לא ידעו מה הגורם לאירוע. היו כאלו שחשבו שמדובר בפיגוע. זה היה כאוס גדול. עידו פונה לבית חולים רמב”ם
כשהוא עם כוויות קשות מאוד. כ- 80% שונות.
”אחד מאות
שגם א ברמה לו נמק
מגופו היה מלא בכוויות והרופאים לא נתנו לו סיכוי לחיות. בלילה הראשון, כשהגענו לבית החולים, אמר לי אחד הרופאים שבגלל שעידו כזה קטן ולא נשאר לו כמעט עור, הסיכוי שהוא ישרוד את זה הוא כמעט אפסי. באמת,
דוד עמר
טראומה
אי אפשר היה לזהות אותו; כל העור שהם
מהאירוע,
לא רכבתי עליהן הרבה.
האירוע הזה היה חזק ממני. הייתי עושה כמה סיבובים בשכונה, אבל כבר לא היה לי אומץ לנסוע בדרכי עפר. עד היום אני לא מתלהב מאופניים ובטח
שלא מאופנוע”. לדוד יש עסק של סנפלינג, הקרוי:
”הכל מלמעלה”. אין ספק שאירוע זה טלטל את חייו מבחינה פיזית ואמונית כאחד. הוא מסביר: ״מבחינת אמונה בבורא עולם, אין לי ספק בכלל. גדלתי בסביבה מאוד מאמינה. אבא שלי זצ״ל היה רב גדול שכל עבודתו עשה לשם שמיים. הוא היה מברך ומשפץ את הקבר של חוני המעגל, ואת קבריו של נכדיו: אבא חלקיה וחנן הנחבא. יש א-לוהים בשורשים אצלי. אני מרגיש מבורך מאוד על שקיבלתי מתנה מא-
לוהים, שאני עדיין כאן״.
עמוק בקרקעית הים
אורטל טרבלסי היא צלמת אופנה ועורכת אנימציה. היא חוותה נס ששנים נמנעה מלספר עליו, מחשש שיחשדו שהיא משוגעת... הרבה שנים היא שמרה אותו בבטן ורק כשגדלה, היא
הרגישה בטוחה מספיק כדי לשתף: ״כשהייתי קטנה, באזור גיל 13, הלכתי לבריכה. היה לי תחביב קבוע- לצלול
שלו התנפח והיו צריכים לגלח לו את הראש. המראות לא היו פשוטים בכלל. גם מבחינה משפחתית היהקשה
באופן
אושפז כתוצאה חברים הנס ה
שהוא שקיבל הילד
בפס ’יום ה 7 שני
בתחו כאן. ל נחיה פשוט, בעיקר לחבר הוא מ לא פש
למרו עידו ע רחלי
מאוד. בעלי
אורטל טרבלסקי
זותחושהשלא" ניתן להסביר במילים. הרגשתי יד שמרימה אותי,
ופתאום הגוף שלי חזר לתפקד. חיפשתי מכל הצדדים, לראות אם יש מישהו, אך לא הייתה נפש חיה לידי
82 המגזין גיליון 1117  גליון חג פסח  י״ד בניסן תשפ״ג
ק א א
ה
ה ז ת ע
. פ
ה ם
ה מ
ו : י
ז ש
ח ו ם
ש א
ל
ה ת