Page 83 - 178375_Shabaton 1116

"העולם שלנו התהפך - יצאנו
למנגל וחזרנו אחרי שנה, אחרת. זה הכניס את החיים שלנו למטרה אחרת. אנחנו כבר לא מסתכלים רחוק, אלא חיים את ההווה. את ה’כאן ועכשיו’
הזה הכרנו אנשים חדשים, שממשיכים ללוות אותנו גם היום. יותר מכל, גילינו שמשפחה היא ערך עליון; המשפחה שלי ושל בעלי, היו שם עבורנו, באש ובמים, הם היו נוסעים מרחקים כדי
להושיט יד ולתמוך בנו”, היא נזכרת. בעקבות כל מה התרחש, רחלי מעידה על עצמה שהיא למדה להסתכל על העולם בצורה בריאה יותר, מלאה בפרופורציות, והחלה להתרכז בהווה,
ב’כאן ועכשיו’. רחלי: ”הרבה מהדברים שהיו נראים
לי קשים בעבר, נהפכו להיות שטותיים עבורי. כמה חודשים אחרי שעידו נולד, פתחתי לו תוכנית בר מצווה בבנק, התחלתי לדמיין איך אנחנו חוסכים לו לבר מצווה וכמה נחסוך לגיל 18. הייתי בן אדם של אקסלים וטבלאות ועכשיו אני כבר לא בן אדם כזה. העולם שלנו התהפך - אנחנו יצאנו למנגל וחזרנו אחרי שנה, אחרת. זה הכניס את החיים שלנו למטרה אחרת. אנחנו כבר לא מסתכלים רחוק, אלא חיים את ההווה. את ה’כאן ועכשיו’. היום, הדבר החשוב ביותר עבורנו הוא הבריאות. אנחנו לומדים ליהנות מהדברים הקטנים ולא
לוקחים ללב דברים חסרי משמעות”. פסח קרב ובא ועמו ניגון חדש. פסח קורא לנו לראות את העל-טבעי שמתרחש לנגד עינינו. הוא גורם לנו להאמין בנסתר. להאמין באפשרות לנס. כששומעים את הסיפורים של האנשים המיוחדים הללו, הסקפטיות מתעמעמת ובמקומה נפתח פתח לעולם מסוג שונה. עולם בו ילד בוער באש נשאר חי, בו ילדה מאבדת שליטה על גופה וברגע מקבלת אותה בחזרה, בו גידול יכול להעלם ללא התראה. יש ניסים בעולם. יש פלא גם בעולם החומר. האנשים הללו, שמרגישים חייבים לספר בסיפורי הנפלאות שהתרחשו להם, גורמים גם לבחורה רציונאלית כמוני, לשחרר במעט את האחיזה בכבלי השכל ופשוט
- להאמין.
רחליאבני בתסכול שלו סביב
המבטים של
אנשים שגורמים לו להרגיש לא בנוח. הסיטואציות האלו מורידות ולא עושות טוב. למרות זאת, בעלי ואני מתמודדים עם זה מצוין. מבחינתנו הוא ילד רגיל ככל הילדים ואנחנו מתעקשים להתייחס אליו כך. הוא מסתובב אתנו בקניונים, הוא עושה קניות בסופרים ויש לו בטחון ללכת באופן עצמאי
למקומות שונים”. וכל משבר מביא איתו את שק הציפיות
מהסביבה הקרובה, שלעיתים כגודלו גם גודל האכזבה, אך גם – אופטימיות והרבה אנשים טובים. כך אירע גם לרחלי ולמשפחתה: ”גילינו הרבה על חברות. לאורך כל התקופה הזו, היו אנשים שנשארו וכאלו שעזבו, אך להפתעתנו היו הרבה שנשארו דווקא מאלו שלא ציפינו מהם לכך. גילינו את עם ישראל מחדש. אנשים שונים מכל רחבי הארץ, הגיעו אלינו לבתי חולים. חלקם הביאו מתנות, חלקם עם אלפי שקלים לתרומה. עם ישראל התגלה כמשהו מיוחד מאוד. מהסיפור
מהתלקחות האש בבניין אחד, והבן שלי אושפז בבניין השני, במקביל, ואני לא ידעתי איפה לשים את עצמי קודם. הייתי קרועה, במצב מטורף שלא
דמיינתי שאעמוד בו”. כשנה לאחר שעבר ניתוחים רבים
ואשפוזים ממושכים, עידו למד לבצע פעולות חדשות. רחלי משתפת: ”לאט לאט, עבר עידו ניתוח ועוד ניתוח ועוד ניתוח. הורידו לו את ההנשמה, וכשהוא יכול היה לנשום בכוחות עצמו, לימדו אותו ללכת מההתחלה. לימדו אותו גם לאכול. הוא היה כמעט שנה בשיקום ושם פתחו לו את כל הצלקות כדי שיוכל לתפקד ולבצע בעצמו פעולות
שונות. ”אחד המשפטים שיותר זכורים לי
מאותה תקופה, הוא כשרופא אמר לי שגם אם הבן שלי יחיה, הוא יישאר נכה ברמה הכי גבוהה שיש, כי בוודאי שיהיה לו נמק ויצטרכו לכרות לו איברים, כמו
שהם מכירים מטיפול מכוויות”. למרות התחזית הקודרת, ב”ה, היום,
עידו עומד על הרגליים. רחלי: ”הוא אמנם מצולק כולו אך,
באופן יחסי, הוא נראה שלם וטוב. יש לו חברים והוא ילד שמח. אנחנו חיים את הנס הזה כל יום - גם מבחינת הקושי שהוא הביא איתו וגם מבחינת הברכה שקיבלנו. אנו רואים את הנס מידי יום-
הילד שלנו נשאר בחיים”.
רואים קרוב
בפסח הקרוב, המשפחה תחגוג לעידו ’יום הולדת שבע’. כלומר, הם יציינו 7 שנים לנס שאירע. רחלי משתפת בתחושות שלה ברגעים אלו: ”זה עדיין כאן. לא משנה מה נעשה, אנחנו עדיין נחיה לצד הסיפור הזה. זה לא תמיד פשוט, יש ימים יותר טובים ויש גם פחות. בעיקר עכשיו, כשהוא נמצא בשלב שבו לחברה ולסביבה יש משמעות רבה. הוא מתמודד מול סיטואציות חברתיות לא פשוטות. הוא חוזר הביתה ומשתף
ז, לפני חברים חזרת: זוגות חברים ת שפך התלקח י נפצע עצמו. הבכור, , נשאר . רצתי יתי את
דולה. נשקים, יו כאלו כאוס רמב”ם - 80% ים לא ראשון, י אחד טן ולא שהוא באמת, העור לו את בכלל. פחתית שה בעלי תוצאה
גיליון 1117  גליון חג פסח  י״ד בניסן תשפ״ג המגזין 83
א
ש ה ה
ו
י ח א ג
ה
כ א
ה ל
ק
ל
ם ש ק
כ